בעלי המוסר דרשו בפשוק זה שהאש עולה על אש הכעס המתגנב בלבנו ביום השבת וכבר מערב שתל אש הכעס בוער כדי שלא נרוויח את יום השבת. ולכן צריכים לעשות כל ההשתדלויות לא להיכשל.
מי שישם זאת הלכה למעשה בצורה מפעימה ומעוררת השתאות, היה הרב הגאון רבי שבתי פרנקל זצ״ל. מעשה שהיה כך היה:
רבי שבתי היה אוד מצל מאש התופת הנאצית, איש רם משכמו ומעלה, תם וישר שעשה מלאכת ה׳ באמונה. משאת חייו היתה להוציא לאור את ספרי ה׳יד החזקה׳ של הרמב״ם במהדורה חדשה ומפארת, נקיה מכל שגיאה וטעות ומסוננת מכל רבב. למען מטרה קדושה זו השליך נפשו מנגד להשיג את המהדורות הראשונות של הספרים ולהתחקות אחר כתביו המקוריים של הרמב״ם, והקדיש שנים ארוכות להשלימם בצורה הטובה והמפוארת היותר.
באחד הימים, לבש משרדו של רבי שבתי אווירת חג. באותו בקר באו לסיומם חדשים ארוכים של עמל ויגיעה. כתב יד עתיק ונדיר של אחד מתלמידי הרמב״ם נמצא במצרים, ובתווכם של שרים, שגרירים, חברי פרלמנט וראשי ממשלה במדינות שונות, הצליח רבי שבתי לרכוש את כתב היד המיוחד מהשלטונות המצריים ותמורת סכום עתק.
הקלף העתיק והנדיר היה מונח על שלחנו, ועוזרו נקרא אליו כדי לבחון עמו את כתב היד. כשכוס קפה בידו, נכנס העוזר לחדר, כשהוא נרגש לחזות בעיניו בכתב היד שכה יחלו להשיג אותו. מרוב התלהבות, נתקל העוזר באחת מרגלי השלחן, וכוס הקפה נשפכה על השלחן, הישר על הקלף העתיק ויקר המציאות. היה זה ענין של שניה עד שהבינו השנים כי כתב היד העתיק, סכומי הכסף האדירים, ההשקעה והמאמצים חובקי העולם – הכל ירד לטמיון. הקלף התפורר, ואי אפשר היה לעשות דבר לתקנו.
העוזר שלא ידע את נפשו מרב צער ופחד, השפיל את עיניו, וקפא במקומו. מרב מבוכה ואשמה לא העז כלל לזוז, ונותר כן דומם כשמבטו נעוץ ברצפה. רבי שבתי יצא מן החדר, וכעבר שתי דקות חזר ובידו... ספל קפה. הוא הניח את הספל לפני העוזר ואמר לו: ״כמדומני שכוס הקפה שלך נשפכה. קח ושתה״!
דומה שכל מילה נוספת מיתרת. כמה עוצמה גלומה במעשה זה של רבי שבתי! כמה גדלות נפש! כמה כבישת הכעס ועבודת המידות דרושות בשביל כך!
מי יודע, אולי מעשה זה מצטרף לשלל זכיותיו הגדולות של רבי שבתי, שבעטיו זיכו אותו משמים להחדיר את ספרי הרמב״ם ולגרום איתם מהפכה של ממש בעולם התורה.
פעם נכנס אברך לחדרו של מרן ה׳סטייפלער׳ זצ״ל, והתלונן בפניו על כך שאינו מצליח להתגבר על עצמו במידת הכעס. ״אני עובד קשה על עצמי שלא לכעוס ואיני מצליח״ – אמר בכאב.
בתחלה הגיב ה׳סטייפלער׳ בתמיהה: ״אתה יהודי מאמין, הלא כן? אם היית יהודי מאמין באמת, לא היית מגיע כלל למידת הכעס, משום שהיית יודע בברור שלא פלוני הכעיס אותך, לא אשתך, לא השכן, ולא שום אדם ־ הכל מסובב מלמעלה!״
אחר כך, בראותו את מצוקת האברך שבאמת ובתמים בקש תיקון לנפשו, יעץ לו ה׳סטייפלער׳: ״השתמש בשעון״, כלומר, לדחות את הכעס לדקות ספורות. ״השעון עוזר הרבה לעבודת השם״, הפטיר.
שח אחד מנכדיו של מרן עמוד ההוראה הגרי״ש אלישיב זצ״ל, שהוא זוכר כיצד סבו נתקל פעם במשהו תוך כדי הליכה כשכוס זכוכית בידו. הרב מעד, והכוס נפלה על הרצפה, מתנפצת לרסיסים בקול רעש גדול.
הנכד תאר כי המחזה היה נראה ממש כלקוח מעולם אחר. הרבנית נגשה ללא שום סימני כעס ועצבות, בלא אנחה, בלא לעשות כלל ׳עסק׳ מכל העניו; היא פשוט התכופפה, אספה את השברים והניחה באשפה, כאילו דבר לא קרה. הרי הכל משמים.