ירמיה התנבא בתקופה שלפני חורבן בית המקדש הראשון ולאחריו. עיקר נבואותיו היו להוכיח את ישראל על חטאיהם ולהזהירם מן הגלות והפורענות שתבוא אם לא ישובו בתשובה.
הנבואות הללו מתרכזות ב-24 הפרקים הראשונים. והפרק ה-13 מתחיל כך: "כה אמר ה' אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך ובמים לא תביאה" (ירמיה יג, א).
התגלה לירמיה וציוה אותו: לך וקנה לך 'אזור' (חגורה) מפשתים וחגור אותו על מתניך, וגם לאחר שיתמלא בזיעה אל תביאנו במים לכבסו כדי שימהר להירקב.
ירמיה הנביא קיים את דברי ה' וחגר את החגור על מתניו.
ויהי דבר ה' אלי שנית לאמר (שם פסוק ג): קח את האזור (החגור) אשר קנית ואשר שמתו על מתניך, וקום לך לנהר פרת והצפינהו בעודו מלא זיעה בחור הסלע.
ואטמין את האזור בפרת וכיסיתיו בעפר מלמעלה כאשר ציוה ה' אותי.
לאחר שעברו ימים רבים, ויאמר ה' אלי: קום לך לנהר פרת וקח משם את האזור אשר ציוויתיך לטומנו שם.
ולפרת ואחפור בנקיק הסלע ואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שמה, והנה נשחת האזור כולו, לא יצלח לכל.
ויהי דבר ה' אלי לאמר (שם פסוק ח): כשנשחת האזור, כן אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלים אשר רבה היא. העם הזה הממאנים לשמוע את דברי, ההולכים בשרירות לבם הרע וילכו אחרי אלהים אחרים לעובדם ולהשתחוות להם, ויהי חוזקם ותוקפם כאזור הזה אשר לא יצלח לכל.
הפסוקים הללו מסתירים יהלום נפלא, בתוכם גילה הקב"ה את מעלתן של ישראל.
