כתב השלחן ערוך (יו"ד קצח, ה): "שתי שערות או יותר שהיו קשורים ביחד קשר אחד, אינם חוצצין. הגה: ואין חלוק בין אם קשר ב' שערות עם שתי שערות, או שקשר ב' שערות בפני עצמן. [מחבר:] ושערה אחת שנקשרה, חוצצת והוא שתהא מקפדת עליה, אבל אם אינה מקפדת עליה עלתה לה טבילה עד שיהא רוב שערה קשור נימא נימא בפני עצמו". הש"ך (שם ס"ק ז) הוסיף, "כלומר בין אם ב' שערות קשורות עם ב' שערות אחרות או שני שערות קשורות בפני עצמן, בכל ענין אין חוצצין; וכן שערה א' שנקשרה, אין חילוק בין שהיא קשורה עם חברתה א' על א' או שקשורה בפני עצמה, בכל ענין חוצצת וכדאיתא בב"י בשם הרשב"א והר"ן".
נמצא שאם אין בראסטה חומרי הדבקה, וכן אינה בנויה מקשירת שערה אחת בעצמה או אחת בחברתה, אלא נעשית על ידי קשירת שתי שערות (או יותר) זו בזו, או שתי שערות בשתי שערות אחרות (וכל שכן ביותר), אין בזה בכלל חציצה, מפני שהקשרים אינם מהודקים והמים חודרים פנימה. מקרה זה דומה למה שכתב המרדכי (שבועות רמז תשנא; הובא למעלה) בטעם השני, לגבי נשים ששערותיהן הסתבכו בלילה מחמת שד, שאינה חציצה כיוון ששלושה נימים אינן חוצצים, כי אינם מהודקים והמים יכולים לחדור פנימה.
עולה מכך שאם ברור שזו אכן המציאות ושאין שערות בודדות הקשורות בעצמן או אחת באחת, לכאורה ניתן להקל בזה אף לכתחילה, שהרי במקרה זה אין כלל חציצה. אלא שעדיין צ"ע אם אכן מדובר בהיתר אף לכתחילה, שכן עדיין לא מתקיים הדין של סירוק וחפיפה, והדין שאם יש קשר בשתי שערות ויותר אינו חוצץ לכאורה אינו פוטר מכך לכתחילה, אלא שבדיעבד אם לא סרקה או אם לאחר הסירוק נותר קשר כזה – אינו חוצץ.
כאמור למעלה בתשובה, כנראה שזו אינה המציאות בראסטות בזמננו.
