בשיחה שמסר אבא מארי עט"ר רבינו יורם מיכאל אברג'ל זיע"א (אמרי נועם, שמיני – מאמר ד) אמר, וז"ל:
אחד מציוויי התורה הקדושה הוא הציווי: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (ויקרא יא, מד).
ומצינו לחז"ל בתורת כהנים (פרשת שמיני, פרק יב – אות ג) שפירשו את הציווי הזה כך: והייתם קדושים – כשם שאני קדוש, כך אתם היו קדושים; כשם שאני פרוש, כך אתם היו פרושים...
ומדייק הרמב"ן (ויקרא יט, ב), שמכיוון שנקטו חז"ל הלשון: 'היו פרושים' בסתמא, ולא אמרו 'היו פרושים מן העריות', משמע שחז"ל מפרשים שכוונת התורה באומרה 'והתקדשתם והייתם קדושים', לצוותנו שנקדש עצמנו גם במותר לנו ונהיה פרושים מן המותרות. כלומר, עלינו לפרוש גם מדברים המותרים, כאשר הם מיותרים ואין בהם צורך לעבודת ה' יתברך, וכמאמר חז"ל (יבמות כ:): 'קדש עצמך במותר לך'.
דברי הרמב"ן וראשית חכמה
וזו לשון קדשו של הרמב"ן: ...
כתב הגה"ק רבי אליהו די ווידאש זיע"א בספרו הקדוש ראשית חכמה (שער הקדושה, פרק א – אות א), וז"ל: ענין הקדושה, נצטוינו עליה בתורה כמה פעמים. האחת בסוף פרשת שמיני "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (ויקרא יא, מד). וכן בפרשת קדושים נזכר שלוש פעמים וכו', ובפרשת ציצית... עוד בפרשת 'אמר אל הכהנים'... וכיון שבא בתורה מאמר זה של 'קדושים תהיו' כל כך פעמים, אף על פי שאינה מעיקר רמ"ח מצוות, מכל מקום היא שורש לעשיית כל המצוות לשם המצווה אותם. כי כיון שיהיה האדם קדוש ומופרש מענייני אהבת העולם הזה, ישתדל לעשות רצון קונו באמת, ויתקשר באהבתו יתברך לעשות מצוותיו בחשק ואהבה, כי מה לו בעולם הזה ובטובותיו וכו', ולכן הוכפל בתורה כל כך פעמים מרוב התועלת שימשך מזה לנשמה, ע"כ.
