פרקי תולדות ופרקי עבודה ממסכת חייו של רבינו
משמשמש ובא יום הילולת הרשב"י שנת תשי"א לפ"ק, הראשון מאז דרכה כף רגל רבינו בארץ הקודש, התכונן רבינו בדחילו ורחימו לנסוע בפעם הראשונה בחייו, אל אתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא, הלא הוא אתרא קדישא מירון, מקום מנוחת התנא האלקי. וכך אכן עשה, והוא השתטח על הציון הקדוש ביו מא דהילולא דיליה, וכן על ציוני שאר התנאים ואמוראים אשר בגליל, וכפי שהוא מציין במכתב ששלח לאחד ממכיריו בחוץ לארץ, בלשון קדשו: הייתי במירון בל"ג בעומר, ביומא דהילולא של רבי שמעון בר יוחאי על ציונו הקדוש ...וגם על כל הציונים הקדושים. ויהי רצון שיהיו דברינו אלה שהתפללנו שם קרובים אל השם יתברך, לפעול כל טוב וכל הישועות, עלינו ועל כל ישראל אמן.
וסיפר אחד מבני הבית שהשתתף באותה נסיעה, כי הוא ראה את הפתקאות שרשם רבינו, להניח על כל אחד מציוני הקודש, ובכל פתקא רשם את שמו, ואחריו כתב בזה הלשון: "שלא יכשל בדבר הלכה, ולהפקד בזרע של קיימא". ויהי הדבר לפלא, כי היה זה בתקופה שעוד לא נואש מלהיפקד, ושנים מספר לאחר שאיבד את זוגתו ושמונת צאצאיהם הי"ד, ובכל זאת היתה יראת הוראתו גדולה כל כך, עד כי הבקשה שלא יכשל בדבר הלכה, קדמה אצלו לבקשת הפקידה בזרע של קיימא - - -
מאז היתה הנסיעה למירון בל"ג בעומר אצל רבינו חק קבוע ולא יעבור, ועד שנתו האחרונה עלי אדמות לא החסיר מלעלות להר הקודש מירונה ביום הילולת הרשב"י. שנה בשנה היה עושה את הדרך הקשה והארוכה בת שעות רבות, כשהוא אינו מביט על טרחתו יגיעו וחולשתו, בחפצו להיות נוכח בהילולא קדישא, ואפילו אם היה חולה המוטל במיטה, לא היה אפשר להניאו מלקיים את מנהגו הקבוע להשתטח על הציון הקדוש במירון ביום ההילולא. (משה רעיא מהימנא - פרקי תולדות, פרק יא)
