ולב אחד לאביו שבשמים, שלא להפרד מאיתו יתברך אפילו רגע אחד, כמו שכתוב (תהלים טז, ח): "שויתי ה' לנגדי תמיד". דהיינו, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (חלק ג, לד, טו), דהיינו, שצריך האדם להיות בטל אליו יתברך, בבחינת "מרכבה" אליו יתברך, עד שאין לו מציאות לעצמו כלל, אלא כל עניינו הוא להיות בטל לאור ה' על נפשו. וזהו עניין "שויתי ה' לנגדי תמיד".
וכמו שכתוב (בראשית כד, כו): "אלוקי אברהם" – שהוא בחינת מרכבה, ואין להיות דבר נפרד בפני עצמו, רק "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" – פירוש: מה שהוא מהות העולמות להיות יש ונפרד בפני עצמו – הוא רק מצד היותו "רקינא דמלכא", ואין אין לו מציאות כלל.
וזהו עניין ישראל שנקראים "בנים למקום", כמו שכתוב (ברכות לה, א): "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם", שהרגל בטלה אצל הראש, וכן כל עניין העולמות הוא להיות תמיד במצב של התהוות מאין ליש, במה שאנו ממשיכים אלוקות בטלים אליו. וכן הנשמות הן הפנימית של העולמות, כמו שאמרו חז"ל: "כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל".
וכן הוא עניין התפילה, שממשיכים חיות חדשה בכל יום, כמו שכתוב (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", וכן בכל יום מאיר אור חדש, ולכן בראש השנה אומרים: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון", כי בראש השנה נברא העולם, ותמיד בכל שנה חוזר הדבר לקדמותו.
המשכת האור על ידי התורה והמצוות
וזהו עניין התורה, שהיא למעלה מכל המעלות, במקורה העליון ברצון העליון, הנקרא "סתימא דכל סתימין", ואי אפשר לקבלה אלא על ידי השתלשלות עד שתתלבש באור התורה, ומאירה בכל העולמות עליונים ותחתונים. וכן הוא עניין קיום המצוות, שעל ידי המעשה ממשיכים את האור העליון למטה, כמו שכתוב (דברים ד, ו): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".
וכן הוא עניין התשובה, שעל ידי מרירות הלב מתעורר האדם לשוב אל מקורו, ואז נשפכת נפשו במרירות על ריחוקה מאור פני ה', ו"ישוב אל ה' וירחמהו" (ישעיה נה, ז), כמו שכתוב (תהלים עג, כה): "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
המשכת האור על ידי התשובה
וזהו עניין התשובה, שעל ידי מרירות הלב מתעורר האדם לשוב אל מקורו, ואז נשפכת נפשו במרירות על ריחוקה מאור פני ה', ו"ישוב אל ה' וירחמהו" (ישעיה נה, ז), כמו שכתוב (תהלים עג, כה): "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
וכן הוא עניין התפילה, שממשיכים חיות חדשה בכל יום, כמו שכתוב (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", וכן בכל יום מאיר אור חדש, ולכן בראש השנה אומרים: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון", כי בראש השנה נברא העולם, ותמיד בכל שנה חוזר הדבר לקדמותו.
המשכת האור על ידי התורה והמצוות
וזהו עניין התורה, שהיא למעלה מכל המעלות, במקורה העליון ברצון העליון, הנקרא "סתימא דכל סתימין", ואי אפשר לקבלה אלא על ידי השתלשלות עד שתתלבש באור התורה, ומאירה בכל העולמות עליונים ותחתונים. וכן הוא עניין קיום המצוות, שעל ידי המעשה ממשיכים את האור העליון למטה, כמו שכתוב (דברים ד, ו): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".
וכן הוא עניין התשובה, שעל ידי מרירות הלב מתעורר האדם לשוב אל מקורו, ואז נשפכת נפשו במרירות על ריחוקה מאור פני ה', ו"ישוב אל ה' וירחמהו" (ישעיה נה, ז), כמו שכתוב (תהלים עג, כה): "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
המשכת האור על ידי התשובה
וזהו עניין התשובה, שעל ידי מרירות הלב מתעורר האדם לשוב אל מקורו, ואז נשפכת נפשו במרירות על ריחוקה מאור פני ה', ו"ישוב אל ה' וירחמהו" (ישעיה נה, ז), כמו שכתוב (תהלים עג, כה): "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
וכן הוא עניין התפילה, שממשיכים חיות חדשה בכל יום, כמו שכתוב (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", וכן בכל יום מאיר אור חדש, ולכן בראש השנה אומרים: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון", כי בראש השנה נברא העולם, ותמיד בכל שנה חוזר הדבר לקדמותו.
המשכת האור על ידי התורה והמצוות
וזהו עניין התורה, שהיא למעלה מכל המעלות, במקורה העליון ברצון העליון, הנקרא "סתימא דכל סתימין", ואי אפשר לקבלה אלא על ידי השתלשלות עד שתתלבש באור התורה, ומאירה בכל העולמות עליונים ותחתונים. וכן הוא עניין קיום המצוות, שעל ידי המעשה ממשיכים את האור העליון למטה, כמו שכתוב (דברים ד, ו): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".
וכן הוא עניין התשובה, שעל ידי מרירות הלב מתעורר האדם לשוב אל מקורו, ואז נשפכת נפשו במרירות על ריחוקה מאור פני ה', ו"ישוב אל ה' וירחמהו" (ישעיה נה, ז), כמו שכתוב (תהלים עג, כה): "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
