ועל ידי זה נעשים ניגונים... בחינת מנגן בכלי זמר, שהוא בחינת שמלקט הרוח טובה מן הרוח נכאה עצבות ורוח...
וזה בחינת: "אזמרה לאלהי בעודי" (תהלים קד, לג) – 'בעודי' דייקא, היינו על ידי בחינת העוד שלי שאני מוצא בעצמי בחינת 'עוד מעט ואין רשע', על ידי אותה הנקודה, על ידי זה אוכל לזמר ולהודות לה' כנ"ל. וזהו: 'אזמרה', 'אזמרה' דייקא, היינו זמירות וניגונים שנעשים על ידי שמלקט הנקודות טובות...
ועל ידי שמוצאים נקודות טובות, ועושים מהן ניגונים, נשמע קול הניגון לנפשו של היהודי, והוא מתעורר בתשובה... עד ששב בתשובה שלימה על ידי זה...
הפניה לרשע – "אילו היה שאינו נגאל"
ועתה נחזור לבאר את הפיסקא (שאומרים לבן הרשע): 'אילו היה שאינו נגאל'...
הרשע מתקשה להתמודד עם כוחות הטומאה, הנפש הבהמית מושכת אותו לתאוות העולם הזה, והוא רואה בעבודת ה' עבודה קשה ומתישה.
ובזה יובן גם מה שנאמר: "השוכן אתם בתוך טומאתם" (ויקרא טז, טז), והיינו שבתוך תוכם של כל הפגמים והטומאות שעשה האדם, ישנה נקודה פנימית טהורה שלא נפגמה כלל, ועודנה שלימה עם הקב"ה בתכלית, ובתוך נקודה זו שבלבו של היהודי שוכן הקב"ה.
בפנימיות לבו של כל יהודי הוא מאמין בה' יתברך באמונה שלימה, ואף מוכן למסור את נפשו על כך, כלשון קדשו של בעל התניא (ליקוטי אמרים-פרק יח): 'אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' על הרוב, וסובלים עינויים קשים, שלא לכפור בה' אחד'.
כל יהודי אוהב את הקב"ה מעומק לבו, וחפץ לדבוק בו ובתורתו, אלא שיצרו הרע הוא זה שמבלבל ומטעה אותו, ומפתה אותו לעבור על רצון הבורא על ידי שמכניס בלבו רוח שטות, כמאמר חז"ל (סוטה ג.): 'אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות', אך אין זה רצונו האמיתי כלל...
שליח ציבור ולימוד זכות
כמו שמבואר בהמשך המאמר (ליקוטי מוהר"ן - שם) ששליח ציבור הוא, זה שיודע ללקט את הנקודות טובות מכל המתפללים עמו ולעשות מהם ניגונים...
וכחו של המשיח יהיה כל כך גדול שהוא יצליח להתמקד רק בטוב שבכל יהודי ולהתעלם לגמרי מהרע. ומכח תכונה זו הוא יצליח להחזיר את כל עם ישראל בתשובה!
וזה לשון הגה"ק רבי גדליהו רבינוביץ זיע"א (תשואות חן - עמוד קיד): 'קיבלתי מרבותי, שבחינת משיח יהיה שביכולתו ללמד זכות על כל ישראל, ועל ידי לימוד הזכות יפיל הרהורי תשובה בכולם ויהיו כולם צדיקים'...
ההתמודדות והעצה
ולעיתים מהרהר הוא לעצמו: ההתמודדות קשה ומעיקה, אולי אפסיק את הבחירה לחיות חיי טומאה, ללא שום קבלת עול.
ולמרות הכל, הניצוץ האלקי עדיין יוקד בלבו פנימה, והוא לא מפנה עורף לעבודת ה', אלא מגיע לליל הסדר, ובשאלתו המתריסה: 'מה העבודה הזאת לכם'? הוא זועק מקירות לבו שקשה לו...
בשעה קדושה זו, כשהלבבות פתוחים לקבל, אנו רוצים להקהות את כח הטומאה, ולחזק את כח הקדושה, פונה האבל שכל של הבן הרשע ומסביר לו:
אולי אתה חושב לעצמך: 'חבל שאני לא חי "שאינו", בלי תורה ובלי מצוות, בלי עול וללא מרות. בטוח היית מאושר'.
אז דע לך: 'אילו היית "שאינו" לא היית נגאל', אל תדמיין ש"שאינו" היית שמח ומאושר, אל תדמיין ש"שאינו" היית נגאל מהתמודדות.
הנה, במצרים היו ישראל חופשיים מעשיית מצוות, שהרי עדיין לא קיבלו את התורה. ובכל זאת השתעבדו בפרעה, וכל הרשעים שהתנגדו לקבל עול מלכות שמים מתו במכת חושך ולא נגאלו.
אני מבין את הקושי שלך! אכן, קבלת עול מלכות שמים דורשת עבודה תמידית, אך זו עבודה שיש בה מתיקות ועריבות מהאור האלקי.
עליך לדעת שעיקר מציאות האדם זו הנפש שלו, ואין שום דבר שיכול להשביע את רעבונה של הנפש רק לימוד תורה וקיום מצוות.
הניסיון להשביע את הנפש בתאוות העולם, לא יצליח. והרעבון ילווה ויגבר. וממילא חיי "שאינו" לא יביאו לך אושר ושמחה.
לכן, לטובתך, תפוס את עצמך בידיים, וקבע לך זמן קבוע ללימוד תורה, וכן קיים את מצוותיה של תורה, ותזכה כבר עכשיו בעולם הזה לטעום את העולם הבא...
