והנה איש מבני ישראל בא ויקרא אל אחיו את המדינית

בסוף פרש ת בלק, ב'מעשה שיטים', נאמר 'וְהִ נה אִ יש מִ בְּ נֵי יִשְּ רָ אֵל בָא וַיַקְ רֵּ ב אֶ ל אֶ חָ יו אֶ ת הַ מדְ י ָ נִ י ת'. התורה מעלימה מי הם הישראלי והמדינית, משפחתם ורום מעמדם. רק בפתח פרשת פינחס מרחיבה התורה וחושפת 'וְשֵּ ם אִ יש יִשְ רָ אֵּ ל המכֶה... זִמְ רִ י בֶן סָ לּוא נְשִ יא בֵּית אב לַשִ מְ עֹנִי. וְשֵּ ם הָ אִ שָ ה הַ מ ֺ כָ ה הַ מדְ יָנִית כָזְבִ י בַת צּור רֹאש אֺמוֹת בֵּית אב בְ מִ דְ יָן... '. הלוא דבר הוא! כתב הג"ר משה פינשטיין כי נלמד כאן יסוד גדול בחינוך! הרי בפר' בלק מסופר על המעשה המתועב שעשו. אילו יקראו ש'גדול בישראל' כך עושה, נשיא שבט כך נוהג, שנסיכה מפקירה עצמה באופן כזה, עשוי הדבר להשפיע עלינו! נפשנו תקלוט שזה 'מקובל' ואפשרי! רק לאחר שפינחס עשה בהם שפטים, הרגם כדין ובא על שכרו מאת ה', מפרסמת התורה את זהותם. אדרבא! ילמדו כעת שאף לגדולים ביותר אין 'חסינות', ויש להוקיע עוברי עבירה בכל מעמד! לכן מתפרסמים שמותיהם רק בעונש ולא בעת ביצוע המעשה.