כתב על כך רש“י” :מה טובו אהליך - על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה“. ידוע ומפורסם היה הרה“ק בעל ”דברי חיים“ מצאנז בעבודת הצדקה שלו, שהיה עושה בעצמו ומעשה אחרים למען צדקה בהתמסרות נפלאה וגדולה.
באחת הפעמים בהן כינס ה“דברי חיים“ מספר גבירים למטרת צדקה מסוימת, עבר מאחד לשני ותבע מכל אחד לתת סכום מסוים לפי מה שאמדו. כאשר הגיע לגביר פלוני מתוך היושבים שם ואמר לו שעליו לתת סכום כזה וכזה, נענה הגביר ואמר שאין זה הוגן: ”הן חברי הידוע ומפורסם בעושרו יותר ממני“, נימק העשיר את טענתו, ”נתבע על ידי הצדיק לתרום סכום פחות ממה שדורש הצדיק ממני. אם כן, בדין הוא שאני אתן ביחס למה שהוא נתן ולא מעבר לכך“. ענה לו ה“דברים חיים“: כשרש“י פירש שבלעם ראה שאין ”פתחיהם“ מכוונים זה כנגד זה, הוא התכוון לכך שהצדקה נקראת ”פתח“, על שם הכתוב ”פָתֹחַ תפתח את ידך לו“. והשבח בכך לישראל קדושים, שאינם מסתכלים לבדוק כמה נתן פלוני וכמה ייתן אלמוני ולפי נתינתם כך ייתנו אף הם. אלא כל אחד מסתכל לפי ממונו ולפי רוחב ליבו ומעניק ככל שיכול.
