בפרשתנו ( ב ל ק ), מתפעל בלעם מבתיהם של עם ישראל, עד שמכריז ואומר ”מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל“. ומפרש רש“י שראה פתחיהם שאינם מכוונים זה מול זה. נבואה זו מלמדת אותנו מהו ”בית טוב“. בית טוב אינו מקום של פאר והדר המנקר לבאים אליו את העיניים, אלא להפך זהו בית שאנשיו אינם מסתכלים מה הולך אצל השני, וכל אחד מסתכל בצלחת שלו בלבד ושמח ומאושר בביתו שלו.
ידוע מה שאמר שלמה המלך בקהלת )ד, ד( ”וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו“, החידוש הוא שכל העמל וכל כשרון המעשה נובע מקנאת איש מרעהו, חלק גדול מהתאווה והרצון בא מקנאה ממה שיש לשני ומחשבה מדוע אין לי כמוהו, לכן כשראה בלעם בנבואה את בתיהם של עם ישראל, התפעל על הכח הנשגב הזה, ואמר ”מה טובו אהליך יעקב“, כיצד זכיתם להגיע למדרגה כזו שעמלכם וכשרון המעשה הוא אמתי ישר ונכון.
והתשובה לכך מרומזת בדברי הפסוק שאמר ”מה טובו“, ללמדך שמדה זו באה מכח התורה, ואין טוב אלא תורה ורק על ידה זוכים לבטל כל מיני קנאה ושנאה ותחרות, כי בית שמתמלא מאור התורה, יש בו את הטוב והמאור שבמעלות, ולא חסרים בו דברים א ח ר י ם .
מעשה בבתו של הח“ח אשר קיבלה לקראת נישואיה סידור יקר מהחתן. מספר שבועות לאחר הנישואין, הבחין ה“חפץ חיים“ כי בתו עומדת ומתפללת בהתרגשות, כשהיא אוחזת בידיה סידור חדש. כאשר סיימה את תפלתה, פנה אליה אביה הדגול כשפניו עוטות תמיהה ושאלה, כיצד התגלגל לידיה סידור חדש זה, שערכו יקר מאוד. השיבה לו כך מקובל לתת לכלה. לא היה לבו נוח עם דברים אלה ודיבר על לבה שכאשת ת“ח עליה להסתפק במועט. לבסוף ביקש להשתתף עמה במחיר עלות הסידור ושילם לה חלק ממחירו ומפעם לפעם היה בא להשתמש בו כדי ללמדה שאין לבזבז זמן וכסף על דברים של מה בכך שרואים אצל אחרים, וכך זכתה לבנות משפחה של ת“ח מרביצי תורה שמפארים את עם ישראל.
