פרקי תולדות ופרקי עבודה ממסכת חייו של רבינו
בשנים הראשונות אחר השתקעו בארץ ישראל, לא היו לרבינו התעודות הנדרשות לצאת לחוץ לארץ, והפעם הראשונה שהוא עזב את הארץ, היתה לקראת חג השבועות שנת תש"כ לפ"ק, אז נסע לארצות הברית, להסתופף בצל קדשו של רבינו הק' מסאטמאר זצ"ל, בחג מתן תורתינו. הופעתו לראשונה בארצות הברית עשתה רושם כביר בקרב קהל החסידים, ובמיוחד אצל אלו שעוד זכו להסתופף בצל אבותיו הקדושים נ"ע.
לפנינו תיאור יוצא דופן, מתוך פנקס הזכרונות של ישיש אחד, בו תיאר בשפה עשירה, את ביקורו הראשון של רבינו בארצות הברית [הדברים פורסמו אחר הסתלקות רבינו בכתבי עת בשפת האידיש, ותורגמו על ידינו ללשון הקודש] בזה הלשון:
זה היה בליל ערב שבועות. רבינו הגיע זה עתה לארצות הברית, והלך לבית המדרש לתפילת ערבית. ברחוב שלפני בית המדרש עמד ה קבוצת אנשים, ושוחחו על דא ועל הא. אך משרק נראתה הדמות המאירה קרבה ובאה בצעדים מתונים, הושלך הס במקום, ודממה עמוקה השתררה. חסידים זקינים ניגשו ביראת הכבוד לברך ברכת שלום, ואחד מהם שעוד זכה להכיר את זקינו הרה"ק מנאסויד זצ"ל, נענה בהתרגשות: "העתק מדויק של הרב הק' מנאסויד!".
בלילה הראשון של חג השבועות, כשהציבור הגיע לפנות ערב לבית המדרש, נהרו כולם אל כותל המזרח, שם ישב רבינו. הרושם שעשה האורח רם המעלה, לא ניתן לתאר במילים. שיחת המתפללים היתה אך אודותיו. במיוחד הורגשה קורת רוח מרובה אצל חסידי נאסויד הישישים, בהתראותם פנים אל פנים עם נכד רבם, לאחר שנים רבות שלא זכו לראותו.
דמותו של רבינו עשתה רושם אדיר על כל הציבור, חסידים ואנשי מעשה. פניו המאירות העידו על יראת שמים פנימית, ועוררו כלפיו הוקרה, יראת הכבוד, וחרדת קודש, כאל צדיק אמת ועובד השם. גם דיבוריו היו בהשקט ונחת. הוא היה מדבר מילים ספורות מדודות ושקולות.
באותה שנה בחג השבועות, הכניס רבינו הק' מסאטמאר ספר תורה לבית המדרש, לפני קריאת התורה. הרחובות היו מלאים המון אדם, מביתו של רבינו הק' מסאטמאר, ועד לבית המדרש. בין הציבור הגדול צעד גם רבינו. הוא הלך לבדו ללא משמשים, כדרכו תמיד בענוה יתירה. [עד כאן מפנקס הישיש].
מאז, ועד עלות רבינו הק' מסאטמאר בסערה השמימה בשנת תשל"ט לפ"ק, היה רבינו זהיר שלא להחסיר מלקבל פני קדשו לפחות פעם אחת בשנתיים, באמרו כי חובה מוטלת לקבל פני צדיק הדור, למצער פעם בשתי שנים. בדרך כלל היה נוסע לשהות במחיצתו לקראת חג השבועות, ולפעמים לקראת ימי החנוכה, ואז היה משתדל להקדים נסיעתו, למען יוכל להשתתף במעמד הכביר של סעודת ההודאה על הצלת רבינו הק' מסאטמאר, ביום כ"א כסלו. (משה רעיא מהימנא - פרקי תולדות, פרק טו)
