[חיים שיש בהם]
האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל מקלויזנבורג בעל שפע חיים , שתה את כוס התרעלה בימי השואה הנוראה הוא איבד את זוגתו הרבנית הצדקנית ואת אחד עשר ילדיו שנעקדו כולם על קידוש השם ב'אושוויץ' הי"ד.
יום השחרור מן התופת היה ביום חמישי בשבוע. בליל שבת קודש הראשון שלאחר השחרור, כשעדיין בגדי האסירים עם הפסים על גופם וכולם חלושים ומותשים ממצעדי המוות הנוראים, החליט הרבי לערוך את שולחנו הטהור. כשדיבר על כך עם היהודים הניצולים, הסתכלו אלו עליו בתמיהה רבתי, איך שייך במצב כזה לערוך טיש? כיצד ניתן לחשוב על טיש כאן בתוך המחנות. בקושי הצליח הרבי למצוא מנין של יהודים טובים שבאו להשתתף בשולחן השבת, אך כל זה לא הפריע לו ולא גרע מאומה מעבודת הצדיק.
הוא החל את שולחן השבת בנוסח שלום עליכם בניגון מיוחד המקובל בידו מבית אבא מרודניק גארליץ וצאנז המעטירה בהתלהבות אש קודש ובכיות נוראות החל לומר את תפילת ריבון העולמים בהגיעו אל תיבות התפילה: כי הדלקתי נרותי והצעתי מיטתי הנאמרים בנעימה מיוחדת בבית צאנז, התרגש מאוד.
לפתע עלה על השולחן, וברוב בכיות וזעקות הפך את המילים ואמר: כי הדלקתי מיטתי והצעתי את נרותי כשהוא מפרש את דבריו, אף על פי ש'הדלקתי את מיטתי, שנשרפו חיים כל יוצאי חלצי עם אשתי הצדקנית בכבשן האש, אף על פי כן הצעתי את נתתי' הנני מכבד את השבת כהלכתה".
