ולפי זה יתכן לומר שבזה הוא שנחלקו שני תירוצי התוספות, האם שייך ללמוד מפרשתינו לדין פדיון הבן של כל התורה, דבתירוץ הראשון לא תירצו התוספות שלקח רב כהנא בשביל אשתו, משום שסברו שצריך ליתן דוקא לזכרים, וכמו שבפרשתינו ניתן לאהרן ולבניו, וכדברי הרמב"ם, ואילו בתירוץ השני סברו התוספות שאין שייך ללמוד מכאן שהוא דין מחודש ומצוה בפני עצמה, אך בשאר פדיון הבן שפיר שייך ליתן אף לאשה.
והנה הרמ"א בהלכות פדיון בכור (יו"ד סי' שה ס"ב) הביא מהריב"ש שהאב אינו יכול לפדות את בנו על ידי שליח, [והפוסקים דנו מדוע לא יהא בזה דין 'שלוחו של אדם כמותו', והחתם סופר ביאר שזהו זכר ליציאת מצרים, שנאמר שם 'אני ולא שליח' לענין הצלת הבכורים].
ולכאורה קשה שהרי בפרשתינו משה לקח את הכסף מהבכורים ונתנו לאהרן ולבניו (כדמצינו בפס' נא), ולא הפדויים בעצמם נתנו, ואם כן מוכח שאפשר לפדות על ידי שליח.
אמנם לדברינו מיושב היטב, שסברו הריב"ש והרמ"א כדעת התוספות, שהפדיון כאן הוא מצוה בפני עצמה ואינה שייכת לכל פדיון הבן שבתורה, לכך כאן הועיל על ידי שליח, ובכל פדיון הבן יתכן דלא מהני על ידי שליח.
ויתכן לדקדק זאת מלשון הפסוק "ויתן משה את כסף הפדויים לאהרן ולבניו על פי ה' כאשר ציוה ה' את משה ," דהיינו שהיתה הדגשה מיוחדת שהיה זה על פי ציווי ה' שציוה למשה שהוא יתן את הכסף של הפדיון לאהרן ולבניו, אך בשאר פדיון הבן אין מועיל לפדות על ידי שליח.
אמנם לכאורה קשה שהרי מצינו בגמרא במנחות (דף לז:) שבכור שיש לו שני ראשים צריך ליתן עשרה סלעים לפדיונו, וילפינן לה מדכתיב בפרשתינו "חמשת שקלים לגולגולת", ד'בגולגולת תלא רחמנא', וצריך לית עבור כל גוגלגולת.
והנה בכל פדיון הבן לא נאמר "לגולגולת", אלא רק בפדיון הבכורים שבפרשתינו, ואם כן מבואר דשייך ללמוד מכאן דינים לשאר דיני פדיון הבן שבתורה, וכפי שכתב הרמב"ם שלמדים מכאן את הדין שפדיון הבן ניתן רק לזכרי כהונה.
אך יתכן לחלק וליישב בזה, דישנם שני חלקים, דמה שנוגע לעיקר יסוד החיוב שמחייב את הפדיון, בזה ודאי שאפשר לומר שאף הפדיון בפרשתינו שייך לדין ולחיוב של פדיון הבן בכל התורה כולה, ומשום כך כיון שהמחייב הוא אותו מחייב, יתכן לדרוש שאם נאמר בפרשה "לגולגולת", אם כן כל גולגולת וגולגולת מחיבת בפדיון, וילפינן מיניה לכל דין פדיון הבן שבתורה.
אמנם במה שנוגע לצורת הפדיון וסדר המעשה, למי נותנים את כסף הפדיון [האם לזכרי כהונה דוקא או לא] ועל ידי מי נותנים אותו [האם מהני על ידי שליח], שאלו הם פרטים ודינים בפדיון הבן, בזה אמרינן דכיון שהיה כאן ענין מחודש בזה שנפדו הבכורים על ידי הלויים, אם כן ממילא אף שאר דיני הנתינה והשיעור שנאמרו הם חידוש שאין אפשרות ללמוד מכאן לכל פדיון הבן שבתורה.
עוד יתכן להוסיף ולפרש, שהרי מבואר בהמשך הפרשה את החשבון של סך כל הכסף שניתן על ידי משה לאהרן ולבניו, וכפי שהביא רש"י (בפס' נ) שהיה מנין הכסף שנתן מתאים בדיוק למאתיים ושבעים ושלושה הבכורים העודפים על הלויים, ואם כן הרי נמצא שלא היה נוגע לכאן כל הדין דגולגולת, שלא היה אחד שהיו לו שני גולגולות, ואם כן לצורך מה השמיעה לנו התורה דין זה שתלוי הדבר בגולגולת, ובעל כרחנו שמה שנאמר כאן דין זה הוא בכדי ללמדנו על דין כל פדיון הבן שבכל התורה, ועל כן מובן מה שלמדו מזה בגמרא לפדיון הבן של כל התורה.
ועוד יתכן לומר בדרך דרש, שהרי נאמר בפסוק "ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת", ואם כן היה אפשר לומר שלכך נאמרה הכפילות "חמשת חמשת", להשמיענו דין זה של "לגולגולת", שפעמים שצריך ליתן כפול "חמשת חמשת", [אמנם יש לעיין אם שייך לדרוש כן].
חידושים וביאורים בהלכה ובמוסר לפרשת השבוע
ממורינו ראש הישיבה הגאון רבי ישראל מאיר דרוק שליט"א
