היה זה כאשר כבשו הגרמנים י"ש במלחמת העולם הראשונה את וילנה, בשנת ה'תרע"ה, בתחילה הם הסבירו פנים ללשון האידיש המיוחדת של היהודים, שהרי מוצאה היה בלשון הגרמנית, כך הם חשבו לקרב את היהודים להתבולל בניהם, הם אף פקדו כי בכל בתי הספר היהודיים ילמדו הילדים את כל לימודיהם באידיש בלבד. אך לאחר פסח תרע"ז גזרו השלטונות הגרמניים על סגירת כל בתי הספר הן הפולניים והן היהודיים, כמובן, הסיבה לגזרה החדשה לא נאמרה, רק אמתלה עלובה, כי ישנה מגיפה של מחלות מדבקות. אך היהודים הבינו היטב את מטרתם שהייתה ההכנה של הרשות הגרמנית בעיר לפתוח רשת בתי ספר עממיים ממשלתיים בלשון הגרמנית, כדי להטמיע את כל האוכלוסייה ברוחם הגרמנית הנתעבת.
מורי וילנה, הן היהודים והן הפולנים, יצאו בגלוי למלחמה נגד גזרה מרושעת זו והמשיכו בלימודיהם, על אף האיסור. הרשות הגרמנית נקטה אמצעים מדכאים נגד המורים הממרים, והם נתפסו ונחבשו בבית האסורים. בין הרבים, שנפגעו מגזרה זו היה הרב ישראלוב, אותו מצאו מלמד תורה לפרחי "תפארת בחורים" ודנו אותו לחודש מאסר. עונשים אלו לא הפחידו את המורים והם לא ביטלו את הילדים מתלמוד תורה, אך בשל המעקב החדש שהיו תחתיו ערכו את הלימוד בשעות הלילה. הרשות הגרמנית לא חדלה לרדוף אותם וגזרה כי חל איסור על ההליכה ברחובות בשעות הלילה, מתוך כוונה תחילה, כי בוודאי ההורים לא יתנו לילדיהם ללכת בשעות האיסור לבתי הספר.
חג השבועות החל ממשמש ובא, ואתו גבר חששו של הרב יחיאל ישראלוב זצ"ל שמא בחוריו מ"תפארת בחורים" לא יגיעו לומר את מנהג הקדמונים ושמא מפחדם לא יאמרו "תיקון ליל שבועות" הוא נמלך בדעתו, כיצד יתפללו עם הנץ, וכיצד יכינו עצמם לקבלת התורה... הרב החל מעביר קשר בהיחבא, הסוד עבר מפה לאוזן וכל תלמידיו ידעו כי ביום חג השבועות עליהם יהיה להגיע לפנות ערב, כל אחד יביא עמו את סעודת החג, ואחר כך יעסקו כל הלילה בתורה ותפילה.
הלילה הראשון של שבועות הגיע, כל התלמידים התכנסו בעוד מועד ל"תפארת בחורים" הם התפללו מעריב בציבור, קדשו על היין, ערכו את סעודת חג מתן תורה בצבור וברכו יחדיו. אחר ברכת המזון התחילו הכול אומרים בהתלהבות "תיקון ליל שבועות" ועסקו בתורה. הרב עורר את ליבם בדרשה חוצבת להבות אש על זכות הלימוד ועל חשיבות היום הנורא של קבלת מתן תורה. הכול הלך למישרים, אך קרה מקרה ושני בחורים לא הגיעו למועד שהתנו בניהם, הם רצו להיות סמוכים לשולחן הוריהם בסעודת יו"ט, אותה סיימו בשעה מאוחרת בלילה כשכבר חל האיסור לצאת לרחוב, אך ליבם לא נתנם להחמיץ "תיקון ליל שבועות" הייתכן לא לשמוע דרשתו של הרב, לא לעסוק בתורה בליל השבועות ולא להתפלל עם הנץ? השניים גמרו בדעתם, יעבור עליהם מה, אך הם ילכו.
הבחורים שמו נפשם בכפם ובחירוף נפש ממש עמדו והלכו ל"תפארת בחורים" הם הסתובבו בסמטאות הצרות על מנת שלא תרגיש בהם בריה. הם הגיעו לרחוב היהודים ונמצאו כבר סמוך לשער הברזל של חצר בית הכנסת דמתא וילנה, כשלפתע שמעו קול קורא בגרמנית "עימדו'' שני הבחורים הביטו וראו, כי לא הרחק מהם עומדים שני חיילים גרמנים, חמושים ברובים והם קרבים אליהם. הבחורים שאש הבערה ללימוד התורה בערה בהם לא התבלבלו לרגע וכל עוד נשמתם באפם הם נכנסו לקלויז של "תפארת בחורים", מיד סחו לרב ישראלוב באימה את כל המאורע והתחילו אף הם לומר את ה"תיקון". הרב ישראלוב ראה במעשה לא זהיר זה של שני הבחורים סכנה גדולה לכל באי "תפארת בחורים" ראשית, הוא עצמו כבר נדון פעם למאסר על עברו את החוק. ושנית, מי יודע, מה עלולים הגרמנים לבדות על שני הבחורים בשל בריחתם. הרב ישראלוב בא לידי ייאוש גדול ולא מצא כל תקנה לדבר, אלא להשליך על השם יהבו וציווה על הבחורים ללמוד בקול גדול יותר ובהתלהבות גדולה יותר.
