אומר, ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל, כך מי שהוא טיפש מהו אומר, מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה, מי שהוא פיקח מהו אומר, ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן', ע"כ דברי המדרש רבה.
והמשל השלישי במדרש הוא ממש כדברי החפץ חיים שביאר בתפילת רבי נחוניא בן הקנה הנאמרת אחר הלימוד וכן בסיום מסכת "מודים אנחנו לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות ,שאנו משכימים והם משכימים , אנו משכימים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים , אנו עמלים והם עמלים ,אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינן מקבלים שכר וכו'".
והקשה החפץ חיים מהו ביאור נוסח התפילה שאנו אומרים "אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינן מקבלים שכר", והרי ודאי שאף יושבי קרנות כאשר הם עמלים מקבלים הם שכר, ואמנם יתכן שמקבלים על מעשיהם שכר של עולם הזה ולא שכר של עולם הבא, אך האיך יתכן לומר שאין הם מקבלים שכר, והרי בודאי שנשכרים הם על עבודתם.
וביאר החפץ חיים שאמנם יושבי קרנות מקבלים שכר, אך שכרם היא על העבודה ולא על העמל שעמלו, והיינו ששכרו היא רק אם היתה תוצאה למעשהו ועבודתו, אך אם מחמת איזו סיבה לא תהא תוצאה למעשהו לא יקבל שכר על העמל שעמל, אמנם אנו לומדי התורה מקבלים שכר אף על העמל שאנו עומלים, ואף באופן שלא היתה תוצאה מעמל זה, ואדרבה אמרו בגמרא בברכות (דף ה:) 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים', ע"כ, והיינו שמקבלים אנו שכר על כל עמל שאנו עמלים ומתייגעים בהבנת ולימוד התורה הק', ואלו הן ממש דברי המדרש 'ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן'.
אמנם יש להתבונן בדברי המשל השלישי במדרש, מפני מה נקרא אותו אחד שאינו רוצה לעבוד ולמלא את הסל הנקוב במים בשם 'טיפש', והלא אף אם בעל הבית נותן שכר על מילוי הסל הנקוב, הרי טענתו של אותו אדם היא כי אין כל תועלת במילוי סל נקוב, שכל טיפה של מים שנכנסת נשפכת היא ויוצאת מיד, ואם כן מפני מה מכונה הוא במדרש 'טיפש'.
וכמו כן בנמשל יש להבין, שאף על פי שהקדוש ברוך הוא נותן שכר יגיעה, ובכל מה שיגע יש לו שכר, אך כיצד ניתן לקרוא 'טיפש' לאותו הטוען טענה צודקת, כי אין כל תועלת בתלמודו, שכן כל מה שלומד מיד הוא משכח, ואינו נשאר אצלו אפילו לשעה קלה, ומפני מה מכנה אותו המדרש בשם 'טיפש', הרי לכאורה אין טענתו מטופשת כלל.
ועוד יש להתבונן במשל, מהי מטרתו של בעל הבית, ומפני מה שכר פועלים למלא במים סל נקוב, הלא מסתבר כי יש לו מטרה בשכירות הפועלים, ולשם מה מבקש הוא מהם למלא סל נקוב במים, כאשר יודע הוא כי טיפת מים אחת לא תישאר בתוך הסל, שכן הוא נקוב, וכל מה שנכנס אליו מיד נשפך ויוצא.
ומבואר בזה יסוד עצום, כי אין מטרתו של בעל הבית שימלאו הפועלים את הסל במים, כיון שהסל נקוב, אלא מטרתו של בעל הבית היא לשטוף את הסל, זוהי מטרתו, ומחמת כן ציוה על הפועלים למלא את הסל במים, בכדי שיישטף הסל מן המים שיעברו בו, המים אכן יוצאים ונשפכים, אך הסל נשטף ומתנקה.
כיוצא בדבר בנמשל, יתכן שהתורה אינה נשארת בגופו של האדם, אך נשמתו מתרוממת ומתנקה ומיטהרת ונעשית זכה על ידי לימוד התורה, ואף אם משכח הוא את התורה, אך נקיות הנשמה נשארת אף לאחר ששכח את תלמודו ומשנתו, ובודאי שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא יתקן את הסל שלא יהא בו נקב וייקלטו בו המים, אך אף כל זמן שיש בו נקב, ישנה תועלת מרובה בשפיכת המים לתוכו, שכן מנקה הוא ומזכך את נשמתו.
ומפני כן אותו פועל העומד ותמה מפני מה ציוה אותו הבעל הבית למלא במים סל נקוב, כאשר אין המים נשארים בתוך הסל, נקרא הוא 'טיפש', שכן אינו מבין את מטרתו של בעל הבית, מטרתו אינה למלא את הסל אלא לנקותו ולזככו, וכן אותו האומר "מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה" בשם 'טיפש' יכונה, משום שאף בלימוד התורה ושכחתה ישנה תועלת, שעל ידי לימוד התורה נשמתו מתרוממת ומתעלה יותר ויותר, ואם סבור הוא כי בורא העולם ציוה ללמוד תורה רק בכדי לזכור אותה ולא לשוכחה, ואין כל מעלה בלימוד התורה לחוד, הרי בודאי ש'טיפש' הוא.
חידושים וביאורים בהלכה ובמוסר לפרשת השבוע
ממורינו ראש הישיבה הגאון רבי ישראל מאיר דרוק שליט"א
