להקנות חולי לאחר
א. ב'ספר חסידים' (ס' תמ"ה) הובא מעשה באדם חולה שהגיע עד שערי מוות, והיה שם אחד שאמר בבדיחותא לחולה: תמכור לי החולי שלך. א"ל החולה: אם תיתן לי כך וכך ממון, אמכור לך החולי. א"ל: אתן לך. מיד עמד החולה ושב לאיתנו, וזה שהתבדח חלה ומת תחתיו.
ב. כן הביא החיד"א ('ברית עולם'): שמעתי מאדם גדול שראה גוי שמכר החולי, והמוכר נתרפא, והקונה נלכד בחולי.
ג. בנו של ה'שער אפרים' (בהקדמה על 'שער אפרים') סיפר, שהייתה מגיפה קשה (בשנת תל"א) שרבים חללים הפילה, ובין המתים היה גם בנו של אביו. בתוך ז' ימי האבלות, נחלה גם בנו השני. כששמע ה'שער אפרים' שנחלה גם בנו השני, ה תעטף בטליתו, וכפיו פרושות לשמים בתחינה ובקשה, ואמר: "אנא ה', יהי נפשי תחת נפש בני ידידי יחידי, בן זקונים הוא לי, הקשיבה נא ועשה, מי ייתן מותי תחתיך בזכות יצחק אבינו הנעקד כשה". והנה בעוד שהיה עומד ומתפלל, החל הבן להתרפאות עד ששב לאיתנו, וה'שער אפרים' נחלה ויגווע ויאסף אל עמיו.
ד. בשו"ת 'חתם סופר' (יו"ד ס' שלט) נשאל מאחד על דבר כהן שיש לו חולי נכפה, ונמצא בספר שיש לזה תרופה שייתן החולה את ידו ליד ערל מת, ויאמר לחש: "קח ממני החולי שאינו מזיק לך, ולי אתה מטיבו", וכבר ניסה אחד רפואה זו ונתרפא. והתירו ה"חתם סופר”.
ה. מנהג מכירת חולי עם החמץ – בפרוס חג הפסח בכל שנה, יש שנהגו להוסיף בשטר מכירת חמץ: "הריני מוכר ומקנה לגוי כל חולי ומחלה שיש לי ולבני ביתי”.
ו. ה'משנה הלכות' (חי"ב ס’ תעא) פסק שאסור למכור חולי לישראל, דאסור לאדם לחבול עצמו, וממילא יש איסור לקונה לקנות חולי, וע"י שמקנה לו את חוליו עובר על 'לפני עור לא תתן מכשול'. אבל לעכו"ם מותר.
ז. כשנשאל רבי חיים קנייבסקי שליט"א אודות מה שכתבו באחרונים שאפשר למכור מחלה לגוי עם החמץ, וסיפרו לו שיש נוהגים כן במכירת חמץ, שכותבים בשטר המכר שמוכרים לגוי גם כל חולי וכל מכה, ושאלתיו מה נעשה אחרי הפסח כשחוזרים וקונים את החמץ מהגוי, היכן הולכת המחלה אז, והשיב שאין אנו לוקחים בחזרה את המחלות, רק את החמץ בלבד, ושאלו אם יכולים לעשות כן, והשיב שיכולים לעשות כן בלי חשש.
