רבי חיים מבריסק פגש באחד מתלמידיו שפרק עול תורה ומצוות. כשנתקל התלמיד בדמותו האצילית של הרב ובעיניו החדות שנעצו בו מבט נוקב וכואב, מיהר להצטדק ולנמק מדוע החליט להפנות עורף לדרך התורה. "שאלות שונות באמונה הציקו לי, ולכן החלטתי לשנות את דרכי" . הוא הציע שיציג לרב את שאלותיו, כדי לשמוע תשובה . "לכל שאלה יש תשובה - ענה ר' חיים - אלא שאין בכוונתי להשחית את זמני, שכן שאלותיך אינן שאלות כלל, אלא תירוצים, שנועדו להשקיט את מצפונך ולהצדיק את נטייתך ללכת אחר תאוותיך. יצרך הרע ורצונך לעשות כל שליבך חפץ, הם הם שגרמו לך לפרוק עול תורה ומצוות. אותן 'שאלות באמונה' נועדו רק לתת מסווה אידיאולוגי 'מכובד' להליכתך אחר היצרים השפלים. ולפיכך, לא שאלות הן שאלותיך, אלא תירוצים" ...
רעיון זה - הורו בעלי המוסר - בא לידי ביטוי גם בפרשת השבוע. בני ישראל התלוננו ואמרו: "מי יאכילנו בשר, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים, ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל המן עינינו" (יא, ד-ו). מקרב האספסוף עלתה "שאלה באמונה", כביכול, "מי יאכילנו בשר"? הם פקפקו ביכולת הקב"ה להביא להם בשר במדבר. אין ספק שמדובר בשאלה תמוהה ומקוממת. האספסוף נמנה על הדור שיצא בניסים גלויים מבית עבדים, שראה את מכות מצרים, שהים נקרע בפניו - וכי לאחר כל זאת יש מקום להטיל פקפוק ביכולת הבורא? סיכם ר' חיים מבריסק את דבריו ואמר: "שאלות באמונה" המושמעות מפי פורקי עול בעלי תאווה, הנוהים אחר יצרם הרע, אינן שאלות, אלא תירוצים, שנועדו להצדיק את דרכם הקלוקלת.
