כשנתקבל החת"ס לכהן פאר ברבנות בקהילת מאטערסדארף, קיבל מהנהלת הקהילה דירה לשכון בתוכה. הבניין שכן מול בית העלמין של העיירה. באותו בנין התגורר מתחתיו רבי נתן החזן של מאטערסדארף, אשר כחזן העיר קיבל גם הוא דירה בבניין של הרב, כנהוג באותם זמנים.
פעם באמצע הלילה, הביט החת"ס החוצה אל בית העלמין, ונדמה היה להחת"ס כי רואה הוא את ר' נתן החזן עומד מעל הבית הקברות מלובש בתכריכים --- הבין שבוודאי ר' נתן נמצא בסכנה. למחרת אמר בחשאי לתלמידיו, שיאמרו תהילים, כיון שר' נתן צריך לרחמים על נפשו. ואכן, התלמידים החלו באמירת התהילים. כראות ר' נתן כי מתקיים מנין תהילים, הצטרף אליהם, והחל אף הוא לומר עמם פרקי תהילים. למחרת בלילה, הביט החת"ס בחלונו וראה כמחזה הזה, והחליט סופית כי אכן ר' נתן נמצא בסכנה גדולה. למחרת היום אמרו התלמידים תהילים, אך ר' נתן החזן כבר לא היה יכול להצטרף אליהם, כי נעשה חולה מסוכן מאד, ולאחר כמה ימים עלתה נשמתו לגנזי מרומים ונסתלק מן העולם, בהשאירו אחריו אלמנה שבורה ורצוצה, ויתום קטן בשם עזרא, תינוק בן חודשים ספורים.
מו מעיו של החת"ס על היתום הנשאר, ובכל לילה לקח החת"ס את עריסתו, ובעת לימודו נענע את העריסה שבה התינוק, כדי להרגיעו וכדי שאמו תוכל לנוח במשך הלילה. כשהיה התינוק צריך לאכול, היה החת"ס רוקע ברגלו על הרצפה - שהייתה התקרה של האלמנה - והיא באה ולקחה את התינוק, האכלתו והחזרתו להחת"ס שירגיעו בעת לימודו. כך דאג החת"ס להאי יניק וחכים, עד שנהפך לבן-ביתו, כשהחת"ס מכלכלו ודואג לכל צרכיו.
