היה אומר: ללמוד מוסר - במידה, העיקר זה ללמוד גמרא עם יראת שמיים - ללא מידה, כמה שיותר עדיף, זוהי החיות של האדם. ואמר בשם הרבי מלובלין זצוק''ל: עיקר לימוד התורה זה לימוד גמרא, כי תורה שבכתב ללא תורה שבעל - פה אין לזה פירוש [עיין "אור החיים" הקדוש (דברים כ"ד, ו"): "'ושמת בטנא', ירמוז שצריך כל המצוות שעשה יהיו על - פי דבריהם ... והתורה והמשפטים ביארו אותם חכמים בשישים מסכתות כמניין 'טנא', שזולת זה הגם שיעשה כל מצוות שבעולם ישרף הוא והם"].
וכן הוא במדרש תנחומא (נח ג): "לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל-פה ... שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול ... לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל ליבו ובכל נפשו ובכל מאודו ... ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל-פה לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר ': העם ההולכים בחושך ראו אור גדול ..." (עיי"ש באורך).
הרה"ק רבי שלמה מקארלין זצוק"ל היה אומר שגמרא מלשון גומרא דהיינו גחלים, שכשיהודי לומד גמרא הוא מבעיר את ליבו לה' יתברך, ומרגיש משיכה לתורה ומצוות וליראת שמיים. והיה אומר כי קדושת הגמרא גדולה מאוד, גמרא מלשון גומרא, והיא שורפת את כל הקליפות המבדילים בינו לבין קונו יתברך שמו.
ה"אמרי אמת" היה אומר שגמרא מלשון גומרא, והיא שורפת את כל הדברים הלא טובים שבלב.
בהקדמה לח"ב משו"ת מהרש"ג מובא שכמו שיש שתי דרכים להסיק כירה - בגפת ועצים או בקש, כן יש שתי דרכים לקנות התעוררות לאהבה וליראה טהורה - 'א- על ידי ספרי מוסר, ' וב - על ידי לימוד גפ"ת (ג' מרא פ'ירוש רש"י ת'וספות). בכל דרך ישנן מעלות, - על ידי ספרי מוסר השלהבת גדולה מיד, והיא דומה למדורת קש, ברגע אחת נדלקת, אבל יש צורך תמיד להסיקה מחדש, כי חמימותה אינה מתקיימת כל כך. לעומת זה, בגפת ובעצים אין השלהבת גדולה כל כך, אבל בוערת ומחממת זמן רב. כן גמרא מלשון גומרא שהיא גחלת, אם מסיק עצמו בגמרא, אף שלכאורה אינו נראה שמתלהב מיד, מתקיימת החמימות תמיד.
אמר ה"שפת אמת" לאברך: יצר הרע יודע להסתדר אפילו עם ספר "חובת הלבבות" ועם כל חיבור אחר, פרט לגמרא, ליצר אין שום שייכות לגמרא. "בספר החיים" (לרבי חיים אחי המהר"ל מפראג) כתב: גמר"א ראשי תיבות ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, (וכמו שכתוב:) "מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל ועל ראשי שכינת אל , "כשיהודי דבוק לגמרא - שומרים עליו מלאכים".
"באביר הרועים" מסופר: פעם ה"אבני נזר" לא היה בקו הבריאות, כיון שהרופאים אסרו עליו את הלימוד בעיון, הסתכל בספריו הקדושים. כשנכנס לפני חותנו הרבי מקוצק זצו"ק, לשאלו: באיזה ספר עיין היום, וענה: בספר "בחינת עולם" (לרבינו ידעיה הפניני).
אמר הרבי מקוצק: מה חידש המחבר ההוא שמהביל את העולם הזה, הרי השכל של האדם יודע מעצמו שהעולם הזה הוא הבל. אבל איך תכנס ידיעה זו לגוף החומרי של האדם? אבל - על ידי לימוד דף גמרא בעיון וביגיעה יודע גם בשר האדם שהכל הבל.
