בהשראת יום התפילה של ערב ראש חודש סיון, הנה לנו סיפור עצום על כוח התפילה של אבות ואימהות על צאצאיהם.
המעשה אירע בישיבה הקדושה של חסידי וויזשניץ במונסי, כאשר אצל אחד הבחורים התגלה קושי רוחני רציני בעבודת השם. אנשי הצוות, הר"מים והמשגיחים, ניסו לעזור לו, לחזקו ולעודדו מחד, ולהציב לו גבולות מאידך, אך ללא הועיל. הבחור החל להתדרדר רח"ל. בשלב מסוים, כאשר המשגיח נכנס לקודש פנימה אל כ"ק מרן האדמו"ר ה'תורת מרדכי' זצ"ל, לעדכן על הנעשה והנשמע בין כותלי הישיבה, הוא סיפר אודות אותו בחור מתקשה. הרבי התעטף בצער ושאל: 'האם עדכנתם כבר את ההורים?' כאשר נענה בשלילה, הפטיר הרבי שכדאי לעדכן אותם בהקדם האפשרי ובינתיים להמשיך ולפעול בכל הכוח למענו.
לאחר תקופה של מספר חודשים שוב נכנס המשגיח לקודש פנימה, ושוב עדכן על מצבו של הבחור שהתדרדר עוד יותר רח"ל. הרבי שאל מיד: 'כבר עדכנתם את הוריו?' – והמשגיח השיב במבוכה שעדיין לא. עקב אי הנעימות הכרוכה בכך, הוא דחה זאת מתחילה וזה נמשך... הוא עדיין לא הגיע לזה... "אוי ווי" נאנח הרבי והקפיד מאוד על ההתמהמהות הזו. "אין לך מושג" – הסביר בקול דומע – "עד כמה גדול הכוח של דמעות של אם בעת הדלקת הנרות, כאשר היא בוכה ומבקשת עבור צאצאיה שיצליחו בתורה ויראת שמים וילכו בדרך הנכונה". "חבל מאוד" – הפטיר הצדיק – "הפסדנו כבר כמה חודשים יקרים. יכולנו כבר בזמן זה לצבור הרבה דמעות של האמא. לפחות, כעת, רוץ מהר לעדכן את ההורים, חבל על כל רגע!"
