מעשה בשני אנשים מתושבי העיר וואלוז'ין, שפרץ סכסוך ביניהם. טען האחד כי מגרש פלוני שייך לו, ואילו השני טוען: שלי הוא! הדברים הגיעו עד לבית המשפט, עורכי הדין הרוויחו כיסים מלאים... אך לא הגיעו להכרעה, לרבות שופט העיר. לא נותרה לבעלי הדין ברירה, כי אם לגשת לדין תורה, אצל המרא דאתרא רבי חיים מוואלוז'ין זי"ע. שמע הגאון את טענותיהם, וניסה קודם לפשר ביניהם. אך, עקב עקשנותם, לא היה שום צד של ויתור האחד כלפי השני... למרבית הפלא, שינה לפתע הרב את גישתו, ונענה: "רצוני לראות את חלקת האדמה עליה אנו דנים. אנא התלוו אלי!" תמהו על כך בעלי הדין, שלא הבינו כלל את התועלת שבדבר.
למחרת התלוו השניים אל הגאון, ויצאו מחוץ לעיר, לבדוק את חלקת האדמה. בהגיעם, החל הרב למדוד את הקרקע לאורכה ולרוחבה, לכל ד' רוחותיה. ולפתע, הוא מתכופף ומשתטח ארצה, מקרב את אוזנו אל האדמה, ומאזין ל...משהו. משסיים הרב, חזרו כולם העירה, מבלי לרדת לעומק המחזה המוזר שהתרחש לנגד עיניהם... בדממה ובמתח חרישי, חיכו לגאון, שיחרוץ את משפטם. התיישב הגאון על מקומו בבית הדין, והציבור סקרן... פתח הוא את דבריו ואמר: שמעתי את טענותיהם של שני הצדדים, דנתי בדבר, ניסיתי להכריע, אך לא עלתה בידי. החלטתי, אפוא, לשמוע "מה בפי האדמה עצמה... מה דעתה, למי היא שייכת...?" לשמע המילים הפולחות הללו, לא ציפה אף אחד, ומשום כך הס הושלך באולם, הכול שמו אוזניהם כאפרכסת לקלוט את המשך דברי הרב.
ומה אתם חושבים - מה ענתה לי האדמה? היא טוענת, שהיא עצמה לא שייכת לאף אחד מבעלי הדינים. להיפך, שניהם שייכים לה, מה להם לריב ולהתקוטט, והרי היום-מחר יגיעו אליה... הצדדים הבינו את הרמז היטב, ומרוב בושה ופחד, כבשו את פניהם בקרקע, והסכימו על אתר להתפשר...
