בשנה השישית האדמה כחושה וחסרת אנרגיה. כבר עברו עליה 5 שנות גידול וצמיחה רצופות. איך היא תוכל לספק יבול עצום שיספיק גם לשנה השביעית?
השאלה מופיעה בפרשה, ויש עליה תשובה (כה, כ-כא): "וְכִּי תֹאמְרוּ מַה נֹאכַל בַשָּנָה הַשְּבִיעִּת ... וְצִּוִּיתִּי אֶת בִּרְכָתִּי וגו'" – אתם תעשו את העבודה שלכם, תזרעו, תקצרו ועוד ועוד, והקדוש-ברוך-הוא יביא את הברכה.
והקשר לגאולה: אנחנו נמצאים ב'אלף השישי' לבריאה, ותפקידנו להביא על-ידי מעשינו הטובים את הגאולה, שזמנה העיקרי הוא ה'אלף השביעי'. וכאן מתעוררת השאלה: איך נוכל אנחנו, בכוחותינו הדלים, להביא את הגאולה? הרי אין לנו את הכוחות הרוחניים שהיו לדורות הקודמים!
אומר הקדוש-ברוך-הוא ומבטיח: אתם תעשו את שלכם, את סוג העבודה שבזמן הגלות, שנעשית מתוך מסירות-נפש והתבטלות על-שכלית, ואני אביא את הברכה שלי, ש'תצמח' הגאולה השלמה.
