אם בחוקותי תלכו – סיפורים ומשלים

"אם בחקתי תלכו –שתהיו עמלים בתורה" (רש .)י" (תורת הפרשה)

מסופר על הגאון רבי משה טייטלבוים זצ"ל, ששידכו לבתו בחור שקדן ולמדן לחתן. ואשתו שידלה אותו לקחת חתן עשיר לבתם. אמר לה רבי משה: מעשה באיכר אחד שמצא קדירה מלאה אבנים טובות בשדהו, וכל אבן הייתה גדולה כגריס. שפת האיכר הקדרה על האש, כסבור היה שגריסים מצא, והיו הגריסים מתבשלות כל היום וכל הלילה ולא נתרככו. הלך אל שכנו וסיפר לו שהגריסים קשים הם. אמר לו: תן לי גריסיך ואתן לך גריסים רכים, וכן עשו. ונחה דעתו של האיכר. וסיים ר' משה את דבריו ואמר: בצווארו של האברך הלמדן תלויה מרגלית ואת רוצה להחליפה בגריסים?

"אִ ם בְּ חֻק תַ י תֵּלּ ֵכּו ..." וברש"י: שתהיו עמלים בתורה . בספר "מרביצי תורה ומוסר" מסופר על ה"חזון איש" זצ"ל: הִ רְ בָה לשפך ש יחו בתפילות להאיר עיניו בתורה . רבי אברהם יעקב קְ וִינְּט, שלמד שעור בצוותא משולשת עם ה"חזון איש" ועם אחיו הבכור רבי מאיר קרליץ, כשהיו בני -16- 18, תיאר פעם איך היו לומדים בעיון גמרא וראשונים במשך שש שעות רצופות דבר יום ביומו, וכל אימת שנתקלים במבוי סתום, מיד היו שלושתם לוקחים בידיהם ספרי תהלים, וכל אחד בפני עצמו פורש לקרן זווית ושופך צקון לחשו לפני הקב"ה, בלב נשבר ובדמעות שליש, כי יּחן אותם וייתן בליבם בינה להבין ולהשכיל בדברי תורה . אחרי התפילה, בעיניים אדומות מבכי, חזרו אל הגמרות , והתחילו ל'חרוש' בסוגיא מחדש, מקיימים "הפוך בה והפוך בה", עד אשר גילו את האמת המכוסה בין השיטין...

"אִ ם בְּ חֻק תַ י תֵּלּ ֵכּו ..." .[הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א [

שואל הגאון רבנו יוסף חיים זצ"ל על הפסוק, "אִ ם בְּ חֻק תַ י תֵּלּ ֵכּו", מדוע נקטה התורה בלשון "תלכו", מה שייך לשון הליכה בקיום מצוות, ולכאורה הייתה התורה צריכה לכתוב לשון "תשמרו" או "תשמעו" או "תקיימו", ומהו לשון "תלכו" שכתבה התורה ? כדי להבין זאת, מביא הרב,

מעשה בעיר גדולה של חכמים וסופרים, כשלמרגלות העיר היה נהר גדול ורחב ידיים , ובעיר הזאת היה שופט עריץ וגאה, שהיה גם גבוה, רחב ושמן מאוד, ושמו היה בפי כל - טוביה השופט, כל מי שהיה מוזמן אליו היה כולו רועד מפחד, ביודעו כי השופט הזה הינו קפדן ומחמיר גדול, והעונשים שהיה מטיל על הנאשמים הינם קשים ביותר, אלא אם כן שלשלו שלמונים לכיסו הפרטי, או-אז היה מקל בעונש, עד ששמו היה לשמצה בפי כל אנשי העיר. שנאתם של בני העיר אליו, גברה מיום ליום והתלונות אצל הממונים עליו על תפקודו וכושר שפיטתו הלקוי, ולקיחת השוחד, הלכו והתרבו מיום ליום, עד שנפתחה נגדו חקירה סמויה בלא ידיעתו, לבסוף נפלה החלטה אצל המ מונים עליו, כי התלונות נכונות, ועליו לעמוד לדין.

טוביה השופט, שדבר השמועה על הדחתו והעמדתו לדין, גונב לאוזניו, החליט ברוב גאוותו, לברוח מהעיר ולא לחכות לרגע שייעצר ויובא לדין. קם השכם בבוקר, ארז מעט מחפציו ויצא לעבר הנהר לברוח מהעיר בטרם ייעצר, אך בה גיעו לשפת הנהר נעמד, כיון שלא ידע לשחות, והוא - שהיה שמן ובעל בשר - ידע שמיד שיכנס למים, הוא יצלול 'כעופרת במים אדירים'.

והנה, תוך כדי עמדו על שפת הנהר, הגיע אחד מתושבי העיר שהיה גיבור, וראה את השופט עומד ומתלבט מה לעשות, ושאל אותו האם כבוד השופט רוצה לעבור את הנהר? כן, ענה השופט אך איני יודע לשחות. חיש קל, הציע האזרח לשופט, כי הוא מוכן להרימו על כתפיו הרחבות ולהעבירו את הנהר, שמח טוביה השופט על ההצעה הנדיבה ומיד ישב על כתפיו של האזרח, והלה נכנס לנהר בשחייה מהירה כשהוא נושא עליו את השופט השמן בעל הבשר. תוך כדי השחייה, שאל האזרח את השופט, מדוע כבודו עוזב את העיר ולא נמצא בבית המשפט כדרכו בכל יום? השופט שהיה מדוכא ממצבו, החל לספר את מה שעוללו לו, וכי עומדים להדיחו בבושת פנים, ולכן החליט להקדים תרופה למכה ולברוח מהעיר, שמע זאת האזרח התמים ושאל בתדהמה רגע, כבודו כבר לא שופט בעיר? כן, ענה טוביה , לדאבוני אינני שופט יותר בעיר, שמע זאת האזרח ומיד זרק את טוביה השופט לתוך מי הנהר הזורמים, ועזבו לאנחות, כשטוביה נלחם שלא לטבוע, ובכוחות נפש עצומים הגיע לשפת הנהר השני בבושת פנים, כשהוא מותש ועייף.

אזרחים רבים שחזו בנעשה, פנו מיד לאזרח התמים ושאלוהו, הרי את רוב הנהר הצלחת להעביר אותו ומדוע לקראת הסוף הטלת אותו למי הנהר? הרצינו פניו של האזרח ואמר: אומר לכם את האמת, הרי אתם יודעים כי השופט הינו בעל משקל כבד וקשה מאוד להרימו, אך כל עוד שידעתי שהוא שופט, היה לי עניין ואינטרס להשקיע בו, ולכן הסכמתי להרים אותו, ועם כל הקושי, הרגשתי ששווה לי והצלחתי להרימו, אך ברגע שאמר לי שהוא כבר לא שופט, הוא נעשה לי כל כך כבד, עד שבאמת לא הצלחתי להשאיר אותו רגע אחד עלי ולא הייתה לי ברירה, אלא לזרקו למים.

מעשה זה מלמד אותנו יסוד גדול בחיי האדם, כל מעשה שאדם עושה, ויש לו עניין וחשיבות במעשה זה, הרי שהדבר עובר עליו בקלות ואין הוא מרגיש כל קושי בעשייתו. לעומת זאת, אדם שעושה דבר בלא הרגשה של נחיצות וחשיבות העניין, הרי שהדבר עובר עליו בקושי וקשה עליו מאוד לעשותו, לפיכך בקיום מצוות נדרש האדם, להכיר בחשיבות של עשיית רצון הבורא, וכי זוהי מטרתנו בעולם, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו, ואז ירגיש קל כנמר בעת קיום המצוות, ולכן כתבה התורה "אִ ם בְּ חֻק תַ י תֵּלּ ֵכּו" בלשון הליכה, שאדם ירגיש שהוא 'הולך' עם המצוות יד ביד ובקלות, ולא מרגיש שהן רובצות עליו כמו שק כבד ואין לו כל קושי בקיום המצוות, כיון שהוא מכיר ויודע את חשיבות העניין של שמירת תרי"ג מצוות, ומרגיש שהתורה והמצוות הולכים אתו יחד, טוב לו איתם, וחש הוא שספר חוקים זה שהקב"ה נתן לנו הוא רק לטובתו, כמו שנאמר "ובחרת בחיים", ואז נזכה לברכות שנאמרו בפרשת השבוע , אמן