וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה' (כה,א -ב)
ברש"י: מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא, מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כלן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן כהניםבתורת שנוי כך מסיני. .
רבי משה פיינשטיין היה מוסיף ומפרש: כל מצווה בתורה יכול אדם לחשוב בנפשו שיש לו איזו השגה בה והוא מבין את טעמה וענינה, ויש לו ממנה איזו מעלה ותועלת. אלא שאדם חייב לקיים את מצוות התורה לא מחמת שמבין את טעמיהן וענייניהן, ולא מחמת שיש לו מהן איזו תועלת – אלא אך ורק משום שה' ציווה עליהן בסיני. אדם מקיים התורה את – רצון לקיים כדי ה'!
אולם ישנה מצווה אחת בתורה שאלמלא הייתה התורה מצוה עליה לא היה האדם מוצא בה טעם: מצות שמיטה. מצווה זו אינה נתפסת בשכל האדם, שכן, לכאורה, איזו תכלית ותועלת יש בה? הלא היא היפוכם הגמור של ההיגיון וההבנה האנושית! שש שנים עמל האדם, מעבד את שדהו, חורש וזורע, עד שסוף סוף זוכה לראות ברכה בעמלו ומפיק ממנה תנובת פרי. והנה מגיעה השנה השביעית ובבת אחת עליו להניחה לנפשה, לא לחרוש ולא לזרוע, והיא עומדת זנוחה ומופקרת ומעלה קמשונים וחרולים.
נמצא שאם מקיים האדם מצות שמיטה, בוודאי אין הוא מקיימה מפני שמבין את טעמה, אלא אך ורק משום שהתורה צוותה: "ושבתה הארץ שבת לה'". ה' צווה והאדם מקים! רצון ה' בלי שום ערוב של השכל האנושי! על כן הסמיכה התורה שמיטה אצל הר סיני – לומר לך, כשם שמצות שמיטה נאמרה בסיני, והסבה האחת והיחידה לקיומה היא משום שנצטווינו עליה בסיני, ולא משום איזה שקול וטעם אחר שבעולם – כך עלינו לקיים את שאר מצוות התורה, גם אותן מצוות שסבורים אנו שיש בהשגתנו להבין את טעמן ועניינן ונראה שיש לנו מהן רוח ותועלת.
