בתחילת הפרשה נאמר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אֲנִּי נֹתֵן לָכֶם וְשָבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'", שבני-ישראל הצטוו 'לשבות' מעבודת הארץ בשנת השמיטה. כשקוראים את הפסוק מייד מזדקרת קושייה: השמיטה הראשונה התרחשה רק בשנה ה-21 לבואם לארץ – לאחר 7 שני כיבוש, 7 שנים נוספות של חלוקת הארץ ו-6 שני עבודת אדמה – ולא בסמוך לכניסתם, ומדוע נאמר "כִּי תָבֹאוּ" – וְשָבְתָה הָאָרֶץ"?
אחד הביאורים לקושייה הוא, שהפסוק מרמז לכניסת בני-ישראל בעידן הגאולה: הכניסה העתידית תהיה 'חֲלָקָה' ומיידית, בלי מלחמות ועיכובים. כך 'ייחסכו' מאיתנו 14 השנים של 'כיבוש' ו'חלוקה'. גם את עבודות האדמה שדרושות לסיפוק המזון נחסוך, כי האדמה תצמיח לנו ברגע אחד מיני מאפה ובגדים מוכנים, בדרך ניסית (שבת ל, ב), וכך נוכל לקיים תיכף ומייד את מצוות השמיטה, ורק לאחריה יבואו 6 שנות העבודה, שאותן יבצעו העבדים שלנו...
