את כספך לא תתן לו בנשך

מסופר על יהודי אחד שנהפך עליו הגלגל ופשט את הרגל ל"ע, והיו בידיו גם כסף של אחרים שהלוו לו את כספם ע"י היתר עסקא, ועתה הפסידו בידו כל כספם. ביניהם היו גם כמה מתלמידי הגה"ק מטשעבין זיע"א, והם באו להתלונן על כך לפני רבינו. אמר אז רבינו בשם אביו הגה"ק בעל ה"כוכב מיעקב" זיע"א, שפירש הפסוק 'את כספך לא תתן לו בנשך', שהיה צריך לומר 'את כספך לא תלוה לו בנשך', למה כתוב 'לא תתן'? אלא בא הכתוב ולימד, כי כך דרכם של מלווי בריבית, שלבסוף הם פושטים הרגל ומאבדים את כל כספם, ונמצא שהכסף שנמסר ללווה, נתינה הייתה ולא הלוואה. וזה שאמר הכתוב 'את כספך לא תתן' שהתורה מבטיחה שסופה להיות נתינה ביד הלווה.