המצווה המרכזית בה נפתחת פרשת השבוע היא מצוות השמיטה. מצווה האדם לנטוש את שדהו ולתת לעניים להנאות מיגיע כפיו הייתכן!? כל עמלי ילך לעני היכן ההיגיון!? ויתרה מזו התורה מבטיחה ": וציוויתי את ברכתי לכם..." לשם מה עושה זאת הקב''ה" לא יותר פשוט להשאיר לי את מה ששייך לי ?
אלא ה' רוצה לאפשר לנו ברכה ועלינו להבין שהחיסרון שיש לנו מהשנה שביעית מתמלא בשפע של הקב"ה העסקה הכי משתלמת... ואיך מתמלא השפע? ע"י הנתינה לעני מוכיח האדם שלכבוד ה' עשה זאת והקב"ה נותן לו בעין יפה. שלמה המלך אומר במשלי "מלווה השם - חונן דל" מי יכול להיקרא מלווה להקב''ה זה שאינו דואג רק לעצמו ובני ביתו אלא חונן דל הוא מפרנס ודואג לאלו המסכנים וחסרי אמצעים והוא יכול להיות סמוך ובטוח שהקב"ה פורע הלוואותיו ויחזיר לו בעין יפה.
משל ליהודי עשיר ולו שלשה בנים האחד עשיר גדול והשני היה עני וחסר כל. לימים השיא האב העשיר את בנו השלישי בן הזקונים. שלח מכתב לבנו העשיר ובו הוא מבקש ממנו שיבוא לחתונה עם משפחתו ומבקש שיביא עמו את אחיו העני ובני משפחתו עמו". אל תפחד על התשלום של עלות הנסיעה ובגדי החתונה "כותב האב לבנו" – שכן כל הוצאה שתוציא לכבודי אני אשלם לך עליה . קרא הבן העשיר את המכתב ומיד מיהר לקנות לו ולבני משפחתו את הבגדים היקרים והיפים ביותר שהרי מובטח לו שיקבל החזר. ביום החתונה עלה הבן העשיר עם משפחתו על מרכבתו ואז נזכר באחיו העני ובמשפחתו, מיד שלח את אחד מעבדיו שיביא אותם ונסעו עמו לחתונה. כאשר הגיע המרכבה לאולם השמחות יצאו הבן העשיר ומשפחתו לבושים כבוד והדר, האורחים עמדו בהתפעלות על רוב עושרם של האב והבן. והנה יוצא האח העני ובני משפחתו בלבוש בלוי וקרוע , דממה של מבוכה השתררה במקום. התזמורת החלה לנגן את ניגוני החתונה השמחה פרצה מכל עבר והעניין נשכח מכל לב מלבד אחד אשר לא שכח – האבא כמובן. לאחר שתמו ימי השמחה בא הבן העשיר לאביו ואמר לו שבכוונתו לחזור לעירו ורמז לאביו שעליו לשלם לו את כל ההוצאות המרובות שהוציא לצורך החתונה. האב לא הבין את הרמז ונפרד יפה מבנו וברכו לשלום. לבסוף החליט הבן שעדיף אי נעימות של שעה קלה מאשר לספוג את הנזק הכספי ופנה לאביו ואמר לו": אני מתפלא עליך אבא, הלא אתה אמרת שתכסה לי את כל ההוצאות שאוציא לכבוד החתונה וכעת עושה אתה עצמך ששכחת מכל ההבטחות שהבטחת"? ענה לו אביו": מה שכתבתי ה וא שכל ההוצאות שתוציא לכבודי אשלם לך עליהם אך כל ההוצאות והקניות שעשית רק לכבוד עצמך עשית שאם לכבודי היית באמת דואג אז היית קונה את אותם הבגדים גם לאחיך ולמשפחתו הענייה וכיוון שלא כך נהגת מעשייך הוכיחו שלכבוד עצמך אתה דואג ולא לכבוד אביך ועל כבוד עצמך איני צריך לשלם ... לך
הנמשל מובן מאליו, הדואג לעני מוכיח שלכבודו של ה' עושה זאת והצלחתו מובטחת ... בעצם החיסרון מהיבול של שנת השמיטה ומהנתינה לעני פותח האדם את כיסו ה"חסר" ומאפשר לה' למלא אותו בשפע ברכה והצלחה ...
שבת שלום ומבורך
