ובשנה השביעית שדך לא תורע וכרמך לא תזמר יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו

ובשנה השביעית... שדך לא תורע וכרמך לא תזמר... יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו" )כה, ד -יא ( . )צפנת פענח (

יש להבין מדוע לגבי שנת השמיטה התורה נוקטת לשון יחיד - ״לא תזרע״, ״לא תזמור״, ואילו לגבי שנת היובל הדיבור הוא בלשון רבים - ״לא תזרעו ולא תקצרו״ ? ונראה, כי בשנת השמיטה איסור העבודה הוא על הבעלים )שהרי עבודת שדה שמור נאסרה, ולא עבודת שדה הפקר (תוס׳ סוכה לט:). ואף בשנת היובל האיסור הוא על הבעלים. אך בשנת היובל השדה יוצאת לבעליה רק ביום כיפור, שאז תוקעים בשופרות, בשונה משמיטה שמתחיל ת בראשית השנה . וכיון שבשנת היובל כולה יש שני בעלים - הראשון עד יום כיפור והשני מיום כיפור, ומה שאין כן בשנת השמיטה שיש רק בעלים אחד, לכן איסור העבודה ביובל נאמר בלשון רבים, ובשמיטה - בלשון יחיד.