לא תרדה בו בפרך ויראת מאלקיך אלשיך הק

פירש האלשיך הק': על הפסוק (שמות א, יג) "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך", דרשו חז"ל (סוטה יא): "בפרך" - בפה רך, בלשון רכה. והיינו, כיון שהמצרים רצו להינצל מן העונש, לכן פיתו את ישראל ב'פה רך', עד שישראל עצמם נרתמו לעול העבודה.

על דרך זה יש לפרש כאן. לאחר שהזהירה התורה לבל יעבוד בו עבודת עבד, הוסיפה והזהירה "לא תרדה בו בפרך" - שלא ירדה בעבדו אף באופן שיעשה זה ב'פה רך' ויחלה פניו עד שיתרצה ויאמר כי מרצונו הוא עושה. והטעם לכך, משום "ויראת מאלקיך" הרי ה' ית' בוחן כליות ולב וכל המחשבות והמעשים גלויים וידועים לפניו, והוא יודע כי כל מה שאותו אדם התרצה לא היה זה אלא מחמת שידולך, שדיברת עמו בפה רך, ומחמת בושה הוכרח לומר 'רוצה אני'.