וכשלו איש באחיו

מסופר על רב אחד, שעשה דרכו בעגלה מהעיר הגדולה לכפר, שם היה אמור להיות חתונה. לפתע, נבהלו הסוסים מחמת כלב והחלו לדהור. ומתוך שהעגלון – יהודי כפרי מגושם – לא ידע לשלוט בסוסים, התהפכה המרכבה . הרב נפל לתעלה ונפצע בפניו וברגליו. פנה הכפרי אל הרב בנימת תוכחה : "קרוב לוודאי, שכבוד הרב לא אמר תפילת הדרך בכוונה גדולה כדבעי למהוי ולכן קרה לנו מה שקרה". החזיר לו הרב: "ומה אתה חושב, שכל התפילות מתקבלות? הלא אתה מתפלל בכל יום תפלת "אתה חונן לאדם דעת" בכוונה גדולה כדבעי למהוי, ובכל זאת תפילתך אינה מתקבלת...