הקב"ה מזכיר בדין היובל שלא לנו 'בעלות' על הארץ, אלא הכל מאתו יתב"ש. הָארץ לא תִמָכֵר לִצְמִתֺת, הרוכש שדה ובית, אין לו 'קביעות', כי בבוא היובל עליו להשיב את המקח למוכר. ולמה? שנזכור כִי לִי הָארֶץ, כִי גרִם וְתו שָבִים אַתֶם עִמָדִי. כשאדם מתהלך במחשבה שקנייניו אינם שלו, 'יש בעל הבית', הוא חי בהכנעה ובשעבוד לה'. יוצא דופן בדיניהם הם 'בתי ערי חומה'. בשונה מבתים רגילים שיש למוכר זכות לפדות את ביתו החל משעת הַככֶר, ואם לא מצא די גאולתו ישוב אל ביתו בבוא היובל, דין בית בעיר מוקפת חומה כמעט והפוכה! לקונה יש זכויות! אם המוכר לא גאל בית זה תוך 'שנה ראשונה', המכירה נחלטת, הבית נותר ביד הקונה לצמיתות, ולא יוצא ביובל.
כתב הג"ר מאיר שמחה הכהן טעם נפלא לבאר דין זה, וְלקְחו חשוב עבורנו לדורות. בשעת מלחמה נָסִים ומתקבצים תושבי הכפרים וערי השדה לתוך ערי המבצר, ערי החומה. שם יעמדו אנשי העיר יחד, כתף אל כתף, להגן על החוסים בין חומות העיר, להילחם בצר הצורר אותם. מיסודות ההצלחה במלחמה היא ההיכרות בין החיילים, והידידות שנקשרה ביניהם. מבינים אלו את אלו. מכירים את השפה ואת הסגנון. למדו את שפת הגוף אחד של השני. כאילו יכולים לרואים דרך עיני הזולת, לשמוע באמצעות אוזני האחר. לא מומלץ להושיב בטנק, בשעת קרב, חיילים שאינם מכירים איש את רעהו, ולא נעמיד על חומה וצריח אנשי צבא הזרים אלה לאלה. מסביר ה'משך חכמה' אילו ישובו כל מוכרי הבתים ביובל לערי החומה, האוכלוסייה תתחלף בבת אחת, הכיצד יגנו על העיר? אין ביניהם היכרות! על כן יש קביעות לקונה בית בערים אלו! הקונה תוקע יתד במקום! כך תתפתח אחוות לוחמים בין התושבים, ויעמדו נגד האויב, כאיש אחד בלב אחד, שלובי זרוע, לב ונפש, ויראו ישועת ה'.
