"אם בחוקותי תלכו" (חתם סופר זצ''ל)
מבאר רש"י: שתהיו עמלים בתורה".
פעם אחת נשאל רבי משה סופר זצ"ל ע"י אחד מתלמידיו: "סליחה רבי ומורי יאמר לנו כבודו מהו סוד הצלחתך בתורה שהגעת להיות כזה גדול בדורנו"? חייך הרב ואמר: "אני נהייתי תלמיד חכם בחמש דקות..." התפלאו תלמידיו פערו את פיהם ושאלו בבת אלת: בחמש דקות?! הייתכן?! וכיצד ניתן להיות תלמיד חכם בחמש דקות?!!! ענה להם ה"חתם סופר": "אני מתכוון לאותם חמש דקות שאיש אינו שם לב אליהם... "חמש דקות" כאשר אנו בתור לרופא, "חמש דקות" כשממתינים לאוטובוס או בקופה במכולת... אם תוכלו לנצל את פרקי הזמן הפשוטים הללו לתלמוד תורה תרוויחו שני דברים חשובים: התמדה וניצול הזמן... כך הפכתי לתלמיד חכם בחמש דקות!....
אם בחוקותי תלכו (כו ג ( (נזר יוסף (
כתב ה"אור החיים" הקדוש, שהתורה כתבה "בחוקותי" לשון רבים. כי צריך האדם בקיום המצוות גם ללמד לעצמו וגם ללמד את אחרים, שנאמר: "ולמדתם אותם את בניכם", לכן כתב בחוקותי בלשון רבים כי חובה היא ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
"אם בחוקותי תלכו )"כו, ג ( "
מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל, היה תמיד מזרז את התלמידים לא להתעכב זמן רב מדי על דפי הגמרא אלא להתקדם בחומר. פעם אמר הרב שהבחורים "אשמים" בכך שיש עצירת גשמים: שר של גשמים רואה שאוחזים רק בדפי הראשונים של המסכת ומבין שעדיין לא הגיע זמן גשמים. אמר בעל "נמלצו לפי" שבזה יש לבאר את הפסוק: "אם בחוקותי תלכו", ולא תעמדו בדף אחד הרבה זמן, אז "ונתתי גשמיכם בעיתם".
"אם בח וקותי תלכו" :(ובחרת בחיים (
פירש"י: שתהיו עמלים בתורה. כתוב בגמרא (אבות פ"ג מ"ז): 'ההולך בדרך ומפסיק ממשנתו, ואומר מה נאה אִ ילן זה ומה נאה נִיר (שדה) זה - מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו' . הדבר יובן על פי משל: אדם בשם ראובן, זכה בהגרלה לטוס לארצות הברית. כיוון שראובן לא טס מעולם (ולולא הזכייה כנראה גם לא היה טס) הלך לשכנו שמעון, יהלומן במקצועו שטס מדי כמה שבועות, וביקש לדעת מתי הוא מתכונן לטוס בפעם הבאה לארצות הברית, כי הוא רוצה להתלוות אליו כיוון שאינו מכיר את הכללים. אמר לו שמעון שבשבוע הבא ביום שלישי, פעמיים כי טוב, הוא מתכונן לטוס, וכן היה.
שניהם עלו למטוס. ראובן, שלא רצה להפסיד את הנוף, ישב ליד החלון. ואילו שמעון, שלא עניין אותו הנוף כלל, רצה לישון וביקש מראובן שלא יפריע לו... אבל ראובן, שההתלהב כשראה את כל תל אביב קטנה מאוד, ואיך כל בית נראה כמו קופסת גפרורים, רצה לשתף את שמעון במחזה, ואמר לו 'תראה איזה בתים קטנים'. אבל שמעון לא התייחס. אחר כך ראובן ראה שהם כבר מעל העננים, ושוב פעם העיר את ידידו, אבל לשמעון לא אכפת. והנה ראובן מעיר את שמעון ואומר לו 'הנה עץ איקליפטוס'. כששמע שמעון את ראובן אומר כך התנער ממקומו, רץ אל תא הטייס, ראה שהטייס נרדם והעיר אותו במהירות. ברגע האחרון הצליח הטייס להגביה את המטוס בחזרה, וכל הנוסעים ניצלו מהתרסקות... ואז אמר שמעון לראובן: 'אשריך, הצלת את כל נוסעי המטוס'.
אמר לו ראובן: 'איני מבין אותך. מבתים בגודל גפרורים אתה לא מתלהב, מלטוס בתוך העננים אתה לא מתלהב, וכשאמרתי לך שאני רואה עץ איקליפטוס - מיד קפצת. וכי אף פעם לא ראית עץ?'. אמר שמעון לראובן התמים 'תקשיב, כשטסים באוויר - זה לא פלא שהכול קטן ורואים עננים. אבל כשטסים באוויר ורואים עץ - זה פלא, שהרי עץ לא צומח באוויר. לכן הבנתי שאנחנו בסכנה, וכך ניצלנו מהתרסקות.
הנמשל: כשאתה לומד תורה, אתה נמצא מעל הגשמיות ועוסק בדברי א-לוקים חיים. לכן צריך לראות את הכול קטן, ולא חשוב שיש מינוס בבנק, וגם אם לא אכלת צהריים - אתה בגובה עכשיו. ואם באמצע הלימוד אתה מדבר על אילן או ניר - זו סכנת התרסקות.
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו " )כו, ג ( "שתהיו עמלים בתורה" (רש״י) . (הרה״ק ר' משה־לייב מסאסוב ז"ל (
אדם כשהוא נכנס לפני המלך, לבקש ממנו בקשה הריהו עומד לפניו באימה וביראה. אולם כשנכנס בעל מלאכה לארמון המלך לעשות שם מלאכה כלשהי, הריהו נוהג כמנהגו ועושה את מלאכתו כתיקונה, שכן אם יהא עליו לעשותה מתוך הכנעה ואימה, כיאות לפני מלך, הרי לא יוכל להוציאה מתח ת ידיו.
אם אדם מקדיש את כל עתותיו רק לעסק התורה, הריהו עושה את מלאכת השם ויכול הוא לנהוג מנהג חירות, כפי שאמרו תכמינו: ״אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה״ אבל אם אדם עוסק בענייני העולם, אף שהוא עושה אותם לשם שמים, הרי עליו לנהוג זהירות יתירה ולהיות שרוי תדיר במורא, שלא יתכוון להנאתו האישית, וכן צריך הוא לעמול קשות כדי שיהיו מעשיו כשרים באמת. והיינו: ״שתהיו עמלים בתורה״ - יהא עליכם לעמול הרבה כדי שיהיו מעשיכם לפי התורה .
