רבים מניצולי השואה שפרקו עול בעקבות הסיוטים שעברו, שואלים: "איפה היה הקב"ה בזמן השואה?" כמובן, אל לנו לדון את אותם אנשים אומללים ששבעו מרורות, אך ברור שאין מקום לשאלה זו.
הסיפור הבא ממחיש ומסביר בצורה פשוטה את הסתר הפנים בתקופה זו. יוסל'ה היה שובב גדול. הוא דרדר עגלה עמוסה בירקות וכתוצאה מכך שבר זכוכית של חלון ראוה. הוא זרק אבנים על ציפורים ויונים, והיה חברותא של כל הכלבים המפחידים. הוריו , כמובן, לא רוו ממנו רב נחת, ואביו, בכעסו, הזהיר אותו שאם לא ישתנה יבוא דב מהיער הסמוך ויתנקם בו על מעשיו הרעים. אך יוסל'ה לא הקשיב לאביו, ויום אחד ביצע מעשה קונדס מסוכן וגרם לסכנת חיים ממשית. אביו רצה ללמד אותו לקח. הוא ביקש מצייד שיצוד לו דב תמורת תשלום הגון, לקח את עור הדוב ונכנס לתוכו, זינק לעבר בנו בהפתעה, חשף ציפורניים אימתניות, הפיל אותו לארץ ושרט אותו עד זוב דם עד שכמעט פרחה נשמתו. לאחר מכן עזב את בנו, נכנס למחסן הסמוך, הוריד את עור הדוב, לבש את בגדיו ויצא.
כאשר ראה יוסל'ה את אביו קם אליו, חיבק אותו ואמר לו: " אבא, אתה יודע מה קרה לי? נכון אמרת לי תמיד שאם לא אתנהג יפה יבוא דב מהיער ויתנקם בי? כך בדיוק אירע! אבל, אבא, יש לי שאלה אחת: איפה היית כשהדוב היה כאן???" " ממך - אליך אברח". הקב"ה הוא זה ששולח לנו את הניסיונות הקשים והוא זה שמכה בנו, אבל הכל ברחמים עצומים שאין לשער.
