הבטחות גשמיות לאנשים רוחניים

בפרשתנו מבטיחה התורה שכר גדול על קיום התורה והמצוות. חלק מהשכר הזה יתקיים רק לעתיד-לבוא בגאולה השלמה. לדוגמה: המדרש (תו"כ) מפרש את הפסוק "וְעֵץ הַשָּדֶה יִּתֵן פִּרְיוֹ" (כו, ד) שלעתיד-לבוא עצי הסרק יניבו פירות.

חז"ל עוסקים במספר מקומות, בניסים הנפלאות שיהיו בגאולה, בתחום הגשמי. נשאלת השאלה: בגאולה העתידית בני-ישראל יהיו חכמים גדולים ויעסקו בלימוד סודות התורה ובידיעת השם. ומובן, שבמצבם הרוחני הנעלה של בני-ישראל, הגשמיות לא תתפוס אצלם מקום. אם-כך, מדוע מאריכים חז"ל אודות השכר הגשמי העתידי?

אחד הביאורים הפשטניים לדבר, שדברי חז"ל מוסבים אלינו, לרוב בני האדם בזמן הגלות, שהגשמיות קרובה לליבם הרבה יותר מהרוחניות: הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים (רפי"א), שישנה חובה גמורה להאמין בביאת המשיח ולחכות לבואו. וזוהי הסיבה שמספרים לנו על השכר הגשמי, שמדבר לליבנו, כדי שנצפה באמת לגאולה.