שער הכונות (דרושי הפסח, דרוש יב, הובא בקיצור במג"א או"ח סי' קלא סקי"ז, ועוד בסי' תצג סק"ג) ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם, אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הראשון שבא ממצרים, אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם ה לוי כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם, והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כו' וגם בהיותו שם אמר נחם כו' ואחר שגמר העמידה אמר לו מוז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו, ואמר לו: אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו? והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב. ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן אחד וקבל עליו תנחומין. וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר.
שבת לג ב, שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה , עייליה לבי בניה הוה קא אריך (מתקן ומחליק . רש"י) ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי (בקעים סדקים, מחמת החול ) בגופיה , הוה קא בכי , וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה (לר' שמעון, שהדמעות מלוחין ומכאיבין את המכה בתחלתן )אמר לו , אוי לי שראיתיך בכך ! אמר לו , אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך , דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי , לסוף , כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי .
תורת המגיד מזלאטשוב (מאת רבינו קדש הקדשים מרן רבי יחיאל מיכל זצוקללה"ה המגיד מזלאטשוב, ירושלים תשנט עמ' קמה) פעם אחת בסעודת ל"ג בעומר שהיה אצל הה"ק המגיד הקדוש מזלאטשוב זצוק"ל, והיה לו אז התפשטות הגשמיות, וראה את התנא רשב"י ע"ה, וצוה זצ"ל לתת לו ספר הזוהר ללמוד בו, ופתח הספר והתחיל ללמוד בתחלתו, על השער של הספר בזה הלשון, ספר הזוהר, היינו שמאיר ומזהיר, מהתנא אלקי, היינו ששונה ומלמד לעבוד להקב"ה, ומי הוא זאת, רבי שמעון בר יוחי, וסיים בזה"ל: אמת ,רשב"י איזה צורה היה לנו בלעדך ,אבל מכל מקום גם איזה צורה היה לך בלעדינו (בל"א: ווי וואלטין מיר אויסגעזעהען אהן דיר, ווי וואלסט דו אבער אויסגעזעהען אהן אונז), ומרוב התלהבות קפץ ועלה על השולחן ורקד שם (ויען יוסף בשם הרה"ק מהוראי"ש ממינסק, עמ' ח אות כא).
