ויקרא פרק כה , יג בִשְנַּת הַּיוֹבֵל הַּזֹאת תָׁשֻבוּ אִיש אֶּל-אֲחֻזָׁתוֹ:
מסכת קידושין דף כ/א רבי יוסי ברבי חנינא אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנאמר בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו שנאמר כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו לא באת לידו עד שמוכר את ביתו שנאמר כי ימכור בית מושב עיר חומה מאי שנא התם דאמר לא הרגיש ומאי שנא הכא דאמר לא באת לידו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר לא באת לידו עד שמוכר את בתו שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה ואע"ג דבתו לא כתיבא בהאי ענינא הא קמ"ל ניזבין אינש ברתיה ולא ניזיף בריביתא מאי טעמא ברתיה מגרעא ונפקא והא מוספא ואזלא לא באת לידו עד שלוה ברבית שנא' וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וסמיך ליה אל תקח מאתו וגו' לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר וכי ימוך אחיך ונמכר לך לא לך אלא לגר שנאמר לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר גר תושב משפחת גר זה עובד כוכבים כשהוא אומר או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה
The main part of the prohibition of Shvi’is is working the land. The lav of selling produce of Shvi’is is only a small, side portion of the laws, and thus called אבק .
The question is why the harsh punishments for transgressing this lav, whereas other “stricter” transgressions do not have such extensive punishments. Possibly one could explain like the Gemara (Sanhedrin 39a) explains the reason for the law of Shvi’is. HaShem says to the Jewish people, plant for six years and let the land be fallow for the seventh year in order that you should know that the land is Mine. Toras Cohanim states the HaShem says do not feel bad about this for you are really strangers and temporary dwellers in this land. Thus, anyone who treats the laws of Shvi’is lightly is as if admitting the land is not owned by HaShem and brings produce at His command. Thus, one is saying that his own power causes the produce, and denies a main principal of G-d’s Providence in the world and is subject to the harsh punishments.
