ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור (א,ג)

ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור (א,ג)

הצדיקים נקראים בשם "אלוקים", כנאמר (שמות ז), "ראה נתתיך אלוקים לפרעה". "ויאמר אלוקים יהי אור" כאשר הצדיק רואה שחסר לאדם דבר-מה בגשמיות או ברוחניות, ואומר (מברך, גוזר) "יהי אור", אזי: "ויהי אור" אמירתו מתקיימת.

(כתר-שם-טוב סימן שנ"ה דף נג עמ' א).

***

חז"ל אמרו (מגילה י): "כל מקום שנאמר 'ויהי' - אינו אלא לשון צער". לכאורה צריך להבין מהו הצער בבריאת אור? ההסבר הוא: כדי שיתהווה מאורו יתברך, הבלי-גבול, אור מוגבל שיהיה לפי יכולת הקיבול של העולם, מוכרח להיות "צמצום". לכן נאמר "ויהי" לשון צער, כי הצמצום נראה כמו צער לעולם, מפני שהוא בדוגמת מסך המסתיר ומחשיך את האור הבלי-גבול. אך לאמיתו של דבר, הצמצום הוא לטובתנו ולתועלתנו, כי דווקא על-ידו אפשר שיתהווה אור מוגבל. זהו שנאמר "ויאמר אלוקים יהי אור": על-ידי שם "אלוקים", המורה על מידת הדין והצמצום, נעשה אור כזה שהוא מדוד ומוגבל, והעולם יכול לקבלו.

(אור-תורה בראשית דף ב' עמ' א').