מעיין חי

רעיון משיחות הרבי לפרשת השבוע מעובד לילדי ישראל

פרשת בראשית

השאלה

הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה בָּהּ נִצְטַנָּה הָאָדָם הָרִאשׁוֹן הִיא - לֹא לֶאֱכֹל מֵעַץ הַדַּעַת. מְבֹאָר בַּמִּדְרָשׁ, כִּי הָאִסּוּר אוֹדוֹת כָּךְ נֶאֱמַר לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, רַק בְּיוֹם שִׁשִׁי לְאַחַר הַצְהֵרַיִם וְכִי הָיָה עָלָיו לִשְׁמֹר לֹא לֶאֱכֹל מֵהָעֵץ, רַק עַד עַד לִיוֹם הַשַּׁבָּת. כֵּיצַד אִם כֵּן יִתָּכֵן, שֶׁהָאָדָם הָרִאשׁוֹן - יְצִיר בַּפָּיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ - נֵזֶר הַבְּרִיאָה כַּלָּהּ, כַּאֲשֶׁר נִצְטַוָה בְּדְבָר אֶחָד לְמֶשֶׁךְ שָׁלוֹשׁ שְׁעוֹת, לֹא הָיָה מְסַגָּל לְהִתְאַפֵּק וּלְבַצֵּעַ אֶת צִוּוּי ה'? וּמָה נוּכַל אָנוּ לִלְמֹד מִכָּךְ, בְּהוֹרָאָה לַעֲבוֹדַת ה', לְחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם?

התשובה

מִי שֶׁגְרָם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לְבַצֵּעַ אֶת צווי ה', הוּא הַיַּצֶר הָרַע - שֶׁתַּפְקִידוֹ וְכָל מַטְרָתוֹ הִיא – לְהַבְשִׁיל אֶת הָאָדָם וְלִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְקַיָּם אֶת רְצוֹן ה'. בְּשָׁל הַחֲשִׁיבוּת הֲכִי גְדוֹלָה, בִּשְׁמִירָה עַל הַ'מִצְוָה הֲקַלָּה' שֶׁל אִי הָאֲבִילָה מֵעֵץ הַדַּעַת, הִשְׁקִיעַ הַיֵּצֶר מַאֲמִצִים הֲכִי גְדוֹלִים, עַל מְנַת לְהַבְשִׁיל אֶת הָאָדָם בַּדְּבָר. כָּל מְצִיאוּתוֹ שֶׁל הָרַע בָּעוֹלָם, בָּאפֶן הַמַּכָּר לָנוּ: הִתְמוֹדְדוּת תְּמִידִית עִם יֵצֶר הַמִּתְאַבֵּץ לְהַכְשִׁיל אֶת הַיָּהוּדִי וְגַם כָּל מִינֵי סֵבֶל הַקַיָּמִים בָּעוֹלָם, נוֹצְרוּ בְּשֶׁל חַטְא זֶה. לְכֵן, הִתְאַבֵּץ הַיֵּצֶר בְּיוֹתֵר, עַל מְנַת לְהַשִׂיג אֶת מְבַקְשׁוֹ וּלְהַכְשִׁיל אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְדוֹלִים - הָאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּמַעֲלֵה וּבַחֲשִׁיבוּת - בְּדֵי לְהַנְחִיל לְכָל צֶאֱצָאָיו, מְצִיאוּת שֶׁל הַפֶּךְ הַטוֹב' בְּחַיֵּיהֶם. אָנוּ יְכוֹלִים לְהַרְגִישׁ זֹאת גַּם בְּעַצְמֵנוּ, בַּאֲשֶׁר יֶשְׁנָהּ מִצְוָה מְסַיָּמֶת שֶׁמְאוֹד קַל לִשְׁמֹר עָלֶיהָ, אָמְנָם לָנוּ - קְשֶׁה הַדָּבָר בְּיוֹתֵר. הַסִּבָּה לְבָךְ, בְּכָל הַנִּרְאֶה הִיא כִּי לְטוֹבַת נִשְׁמָתֵנוּ, חָשׁוּב בְּיוֹתֵר קִיּוּם מִצְוָה זוֹ וְלָכֵן בְּדִיוּק בָּהּ, מַשְׁקִיעַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָנוּ, מַאֲמַצִים הֲכִי גְדוֹלִים, עַל-מְנַת לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מִלְקַיְמָהּ.

הוראה למעשה

עֲלֵינוּ לְאַבֵּץ צוּרָת הַתְבּוֹנְנוּת שׁוֹנָה, אוֹדוֹת קִיּוּם הַמִּצְווֹת. חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל כָּל מִצְוָה, לֹא נִקְבַּעַת רַק עַל-פִי חֲשִׁיבוּת הַמִּצְוָה בְּשֶׁלְעַצְמָהּ, אֶלָא וּבְעֵקֶר, לְפִי מִדַּת הַמַּאֲמָץ הָאִישִׁי אוֹתוֹ אָנוּ נִדְרְשִׁים לְהַשְׁקִיעַ, עַל מְנַת לְקַיָּמָהּ. לְכָל נְשָׁמָה, יֶשְׁנָהּ מִצְוָה קַלָּה' מִשָׁלָה - אֲשֶׁר דִּוְקָא בָה, מַשְׁקִיעַ הַיֵּצֶר הָרָע מַאֲמָץ הֲכִי גָדוֹל, לְמָנְעָהּ מִקִיּוּמָהּ. עָלֵינוּ לְדַעַת זֹאת, וּלְהִתְאַמֵץ בְּכָל יְכָלְתֵּנוּ לְקִיָּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' בְּהַדּוּר רַב וּבִפְרָט אֶת אוֹתָן הַמִּצְווֹת בָּהֶן נִדְרְשִׁים אָנוּ לְמַאֲמָץ מִיחָד. בְּאֶמְצָעוּת זאת, נִזְכֶּה לְתַכֵּן אֶת חֶלְקֵי נִשְׁמָתֵנוּ - שֶׁהִנָּם נִיצוֹצוֹת מִנִּשְׁמַת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן וּלְתַקֵן בְּכָךְ אֶת הַחֵטְא הָרִאשׁוֹן, אוֹ אָז תָּבוֹא הַגְאֲלָה הָאֲמִתִּית וְהַשְׁלֵמָה, תֶכֶף וּמִיָּד מַמָּשׁ.