אהבת חסד חלק שני: מעלת מצות גמ"ח, ולמה זוכה הגומל חסד
לאחר שנתבאר בחלק א' כללי ופרטי מצות "אם כסף תלוה" ועוד כמה הלכות, מבאר הח"ח בחלק ב' על פי דברי חז"ל גודל שכר המחזיקים במידת החסד, בעולם הזה ובעולם הבא, וגודל עונש המרפים ידיהם ממידה זו, ומבאר מהם הסיבות שבגללם האדם נמנע מעשית חסד, ומהם העצות לקנות מידה זו.
ע"י משפט וחסד ממונו של האדם מתקיים בידו-
כתיב "הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד וכו' ". לשון "הגיד לך" משמע שיש חידוש מיוחד שהמשפט והחסד הוא דבר גדול, וצ"ב מה החידוש המיוחד בזה, וביאור הענין הוא שבא הכתוב לחדש שגזל הוא סיבה לאבד גם את הממון שבא לידו בהתר, ויכול לצאת נקי מנכסיו בגלל זה, ועל זה בא הנביא ואומר שאין ה"טוב" לאסוף הון לבד, אלא להתבונן בכל רווח שמרויח אם הרווח נעשה ב"משפט", כדי שיתקיים הממון בידו, ועוד הוסיף הנביא שצריך גם לעשות צדקה וחסד בממונו לפי עשרו, ובלא זה יהיה ממונו כלה והולך. והא דכתיב "ואהבת חסד" בא לחדש שלא די בעשית חסד מצד ההכרח, אלא שלימות מידת החסד היא שיהיה לאדם אהבה למידת החסד, והסימן לזה הוא כמה הוא מחפש בכל כוחו לעשות חסד, והאם הוא עושה את החסד בעין יפה.
העולם עומד על התורה והחסד-
בתפילה אנו אומרים "כי באור פניך נתת לנו ד' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד", כי במעמד הר סיני נתגלו לנו כמה עניינים עיקריים: א' שהתורה הקדושה היא מקור החיים ובלעדיה אין קיום לעולם. ב' כמה האדם צריך לרדוף ולאהוב את החסד, כי הבריאה כולם עומדת על חסדו יתברך ולא במידת הדין. (פרק א').
למה השי"ת זרז כ"כ על מידת החסד ואהבתה-
האדם נברא בצלם אלוקים, והיינו שיש בכח נפשו להתדמות במידותיו לקב"ה, וא"כ ההולך בדרך החסד הרי הוא נושא עליו צלם אלוקים. והנה כל קיום המין האנושי תלוי בצדקה וחסד, כי כל אדם ואפילו עשיר נצרך לזה בעניניו (הלוואה או מלאכה, ותחית המתים, ולכן דברים אלו מקבלים אותם גם מי שאינו ראוי לזה, וכן לשמוח עמו בשמחתו, לנחמו כשהוא עצב, להפיג דאגותיו, ולסייעו במשאו, והכנסת אורחים, וביקור חולים, וגמילות חסד של אמת) ואין העולם יכול להתקיים בלי מידה זו.
טעם נוסף מפני שתכלית האדם הוא כדי להתענג על ד' ולהדבק בו, שזה העינוג הגדול ביותר, וכדי לזכות בזה בעולם הבא צריך להדבק בקב"ה בעולם הזה בכל כוחו, והיינו להדבק במדותיו, ומי שמידתו שלא להיטיב לזולתו איך ידבק בד'. (והעומד לפני ד' צריך שמירה יתירה, ותורה וחסד הם שמירה עבורו, והעוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה ויושב בצילו של הקב"ה). ומזה יבין האדם כמה צריך שיהיה לו אהבה למידה זו, וממילא הוא ישמח כשמזדמן לו לעשות חסד, ויעשה את החסד בשלימות, ובאופן שלא יתבייש המקבל, ויזרז גם אחרים לעשות חסד. (פרק ב').
טעם נוסף מפני שחובתו של האדם או זכותו לעתיד לבוא, תלוי אם יש לו רוב מצוות או רוב עוונות, וכשהקב"ה דן את האדם, אם ידון אותו במידת הדין א"כ ידקדקו בכל מצוה אם עשאה בכל פרטיה, ואם עשאה במחשבה ראויה באהבה ויראה ובשמחה וכו', וממילא יהיו העוונות רבים על המצוות, וגם אם עשה תשובה ימצאו שלא עשאה כראוי, וא"כ אפי' אם יש לו רוב זכויות לא יצא זכאי אא"כ התחזק במצוות בכל כוחו לעשותם עם כל פרטיהם. אבל אם הקב"ה ידון את האדם במידת הרחמים, אף שודאי יש הבדל אם עשה המצוות כתיקונם או לא, מ"מ ימצאו לו זכות למה לא עשאם כתיקונם, ומאידך יתלו שעשה את העוונות בשגגה וכדו', וגם התשובה תתקבל אע"פ שאינה בשלימות, וא"כ אפילו אם יש לו רוב עוונות יצא זכאי בדין. והדרך שיתנהגו עם האדם במידת החסד והרחמים הוא ע"י שהאדם עצמו יתנהג כך, שבזה הוא מעורר כנגדו למעלה את מידת הרחמים כמבואר בזוהר הקדוש, אבל אם דרכו שלא לוותר כלום משלו, הוא מגביר למעלה את מידת הדין והקב"ה מתנהג עימו ג"כ במידה זו, ולכן זירז השי"ת כ"כ על מידת החסד, כי על ידה יצאו זכאים בדין, שזה רצונו יתברך. ואם האדם בחייו דבוק רק בתורה ולא בחסד, מידת הצדק לא נותנת שיוותרו לו לעתיד לבוא. (פ"ג).
האדם אוכל פירות מצוה זו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ועומדת לצאצאיו עד סוף כל הדורות (והצדקה עד ג' דורות), ואויביו נופלים לפניו כיוסף. (פ"ד). ומועילה לפדות את ישראל מאומות העולם, ושקולה יותר מקרבנות וכנגד כל המצוות. וכן מידת החסד מביאה גשמים לעולם. ומצילה את האדם ממיתה אם נגזרה עליו. ומצילה מיצר הרע (יחד עם התורה, שהתורה מקדשת את כח שכלו, והחסד מקדש את אברי גופו). (פרק ה').
מצות גמילות חסדים עומדת לאדם בעת דחקו להציל אותו מצרותיו, משא"כ מי שעוסק רק בתורה, וביאור הענין הוא כי כשיש לאדם איזה צרה מסתמא יש עליו למעלה איזה דין, ויש למעלה מלאכי רחמים ודין, ואם הם דנים את האדם הוא לא יצא זכאי בדין, אבל כשהקב"ה בעצמו דן את האדם בחסדו יצא זכאי בדין, והקב"ה דן את האדם בחסדו לפי מה שהאדם עצמו נהג במידת החסד. וי"ל שזה כוונת הכתוב "ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", (שרבים שואלים מה החסד לתת לאיש כמעשיו, והביאור בזה הוא שבעצם המצוות שהאדם עושה אינם בכוחו אלא משל הקב"ה, ולמשל מצות תפילין הרי היד שמניח עליה והדעת והכח להניח והמעות שקנה בהם את התפילין הכל מהקב"ה, ואין לאדם אלא בחירה, ומ"מ הקב"ה משלם לאדם כאילו כל המעשה שלו), לשון "אתה" בא להורות שכאשר הקב"ה דן את האדם לבדו, ממילא מעורב בדין הרבה חסד. (וכן מצינו שג' מפתחות לא נמסרו ביד שליח אלא הם ביד הקב"ה בעצמו, והיינו מפתח של פרנסה ותחית המתים, ולכן דברים אלו מקבלים אותם גם מי שאינו ראוי לזה, וכן כשהאדם הולך לישון בלילה הוא מפקיד נשמתו בידי הקב"ה ולא ביד מלאך, ונ"מ שגם כשהוא מתחייב באיזה דבר בדין הקב"ה פודה אותו מן המות ומחזיר נשמתו אליו). (פרק ד').
גמילות חסדים מעוררת רחמי ד' וחסדיו על ישראל גם לאחר שתמה זכות אבות. וביאור הענין הוא כי האבות ע"י שנהגו במידת החסד גרמו שחסדי ד' יהיו על הבריות, (שלפני כן היתה השכינה ברקיע השביעי והם הורידוהו עד שבמתן תורה ירדה השכינה על הארץ), וממילא כאשר תמה זכות אבות עלינו לעורר בעצמנו את רחמי ד' ע"י מידת החסד. ועתה שמידת הדין גברה מאד בעולם, ואין שום עצה להנצל מהצרות המתחדשות מידי יום, ממילא עלינו להתחזק מאד במידת החסד. וכן מצינו שישראל במצרים כרתו ברית לעשות חסד (וללכת בדרכי ד' לבדו ולא ישנו שמם ולשונם) כדי לעורר את מידת החסד ועל ידי זה להנצל מהשעבוד, ובאמת זו היתה הסיבה לגאולתם כמ"ש "נחית בחסדך" ואמרו חז"ל דהיינו גמילות חסדים.
התימה על האנשים שמחפשים סגולות לבנים ומוציאים על זה ממון רב, ויותר טוב שיתעסקו בצדקה וחסד לעזור לעניים לפרנסם ולהכניס בניהם לת"ת או הרגיל במצוה זו בתמידות זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה, ואם לא היו לו בנים יוולדו לו בנים כאלו בזכות החסד, ומן
