על יסודי התורה והמצוות

הסיפור שלי

לפני שהתחתנו בשנת תשל"ו (1976), אני ואשתי אסתר כתבנו לרבי לבקש את ברכתו. המנהג היה שלפני סגירת השידוך באופן רשמי - החתן והכלה היו כותבים את מכתביהם בנפרד, ומזכירו של הרבי מגיש את שניהם יחד.

לאחר שקיבל את שני מכתבינו, השיב הרבי תשובה אחת לשנינו, ותשובה נוספת שיועדה לי בלבד. לי נתן הרבי את ההוראה שהיה נוהג לתת בדרך כלל למי שנושא בת כהן. הגמרא קובעת שהנושא בת כהן ראוי שיהיה תלמיד חכם, ובתשובה הלכתית פוסק אדמו"ר הצמח צדק - השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד - שניתן להיחשב ככזה על ידי בקיאות במסכת אחת לפחות. וכך כתב לי הרבי, "כיון שהמדוברת בת כהן, יהיה בקי במסכת אחת" - לפחות באחת המסכתות הקטנות.

למעשה, לא הייתי מודע כלל לכך שאני נושא בת כהן! פשוט כתבתי את שם אשתי ואת שם אביה, "אסתר בת ר' חיים ישראל שפרלין", מבלי לדעת שהוא כהן.

המסר הנוסף מהרבי, המשותף לשנינו, היה שהוא מעניק את ברכתו לנישואינו, מאחר ש"בוודאי החליטו שניהם לייסד ביתם על יסודי התורה והמצוות".

בהמשך הפכה זו לברכה נפוצה יחסית שהרבי היה נותן לזוגות שעמדו להשתדך, אך באותה תקופה, באמצע שנות תש"ל (1970), הוא היה נוהג לכתוב רק ש"השידוך נכון" או "השידוך טוב", ולהוסיף ברכה ש"יהיה בשעה טובה ומוצלחת".

לכן, קבלת תשובה זו בתקופה שבה היא עוד לא הייתה נפוצה, גרמה לי לחשוב ברצינות רבה על משמעותה, בייחוד בשבועות שלפני חתונתנו. להבנתי, הרבי התכוון שברכת נישואינו תלויה במחויבותנו לייסד את ביתנו על יסודות התורה והמצוות.

לפני החתונה נכנסנו ליחידות עם הרבי. בתחילה נכנסנו, אני והכלה, בליווי הורינו, סבינו וסבתותינו, לחדרו של הרבי. סבתה של אשתי, נצר למשפחה מחסידי בֶּלז, הכינה נר הבדלה קלוע עבור הרבי, והגישה לו אותו.

"שמזלך יאיר", איחל לה הרבי ביידיש - ברכה למזל טוב, תוך רמיזה לאור הנר.

אחר כך יצאו המחותנים מהחדר, ואני ואשתי מסרנו לרבי פתק שאותו כתבנו מבעוד מועד. בפתק, מלבד הבקשה לברכתו לנישואינו, כתבנו לרבי שאנו נכונים ומזומנים לנסוע בשליחות הרבי לכל מקום שהרבי יראה לנכון לשלוח אותנו.

לפני היחידות ביקשתי מאשתי שגם היא תצא מהחדר לאחר שהרבי יסיים לברך אותנו, מאחר שהייתה לי שאלה שרציתי לשאול בפרטיות. השאלה נגעה למסר שקיבלנו כשבאנו בקשרי השידוכים: כיצד אוכל להיות ככל שהעמקתי בהלכות שחיטה, גיליתי שהתחום עשיר מאוד, ובעל השלכות על מגוון רחב ביותר של כללים תלמודיים מעבר לנושא השחיטה, אך הרגשתי שעולם הישיבות אינו מעניק לנושא הזה את הכבוד הראוי לו.

כאשר הזכרתי את לימודיי במכתב לרבי, צירפתי גם חלק מכתביי - כעשרים עמודים של הערות על הסימן הראשון בהלכות שחיטה של אדמו"ר הזקן.

בתשובתו כתב הרבי, "כחוות דעת רבני אנ"ש [אנשי שלומנו, רבני חב"ד] שיחיו, ובאם שקולים הם, יוציא לאור" - כלומר, שעליי להיוועץ עם כמה מרבני אנ"ש, וגם במקרה שלא יהיה רוב מכריע להוציאן לאור, אלא דעותיהם יהיו שקולות, הרבי בעד הוצאת ההערות לאור. לפני הצעתו זו של הרבי, לא הייתה לי כל כוונה לפרסם את הערותיי, כך שהופתעתי מאוד.

עד שסיימתי את כתב היד, כבר חזרנו לניו יורק, ובזמן שהוא הוכן לדפוס, שלחתי לרבי את עלי ההגהה לסימן א'. הרבי אישר את קבלתם והשיב, "ראיתי קצתו ות"ח [תשואות חן], ות"ח כשיצא לאור דבר שלם" - כלומר, שראה חלק ממנו, והביע את הערכתו ואת תודתו, וכן ציפייה לצאתו לאור של הספר השלם.

הידיעה שהרבי הקדיש מזמנו לעיין בעבודתי הייתה בעיניי דבר מיוחד מאוד, וכמובן, כשהספר היה מוכן, שלחתי לרבי עותק. נודע לי שמפתח העניינים שהכנתי להערות, סייע לתלמידי חכמים אחרים לפתח הבנה מעמיקה יותר בשיטת אדמו"ר הזקן בסוגיות תלמודיות רבות. את העותק ששלחתי לרבי ניתן לראות עד היום בחדרו על אחד המדפים שמאחורי שולחנו.

הרב זושא וינר משמש כשליח חב"ד בברייטון ביץ' שבברוקלין, וכן כראש ישיבת "תומכי תמימים - חובבי תורה". הוא רואיין בחודש סיון תשפ"א (2021) ובחודש אלול תשפ"ג (2023).

לזכות אבינו היקר הרב יעקב שי' מינסקי ולעילוי נשמת אמנו היקרה מרת שיינא באשע בתיה ע"ה הוקדש ע"י בנם ר' שניאור ויוכבד שיחיו מינסקי