עצבות גורם לכל עבירות
בספר דברי בינה (פ' צו) מביא רמז נפלא בתיבת 'בראשית' על חיוב עבודת ה' בשמחה וטוב לבב, ואלו הן דבריו: הנה כתיב (תהלים ק, ב) 'עבדו את ה' בשמחה', שהעיקר יראה האדם להיות שמח תמיד.
ומביא מה ששמע מאביו הרה"ק ר' נתן דוד משידלאווצא זי"ע בפסוק הנ"ל 'עבדו את ה' בשמחה', רצה לומר שהשמחה בעצמה הוא עבודה.
וממשיך בזה הדברי בינה: וראשית עבודת האדם שיהיה שמח בלי עצבות, ואין האדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג, א), וידוע שכל הרוח שטות הכל בא מחמת עצבות, כמו שאנו רואים בחוש שכל המשוגעים ר"ל יש להם מקודם עצבות ומרה שחורה, ונמצא שהעצבות הוא ההתחלה והגורם לכל עבירות ר"ל.
וזה שרמז לנו דוד המלך (תהלים טז, ד) 'ירבו עצבותם אחר מהרו', שאם האדם יש לו עצבות ח"ו, אזי 'אחר מהרו', שנמהר לא-ל אחר ח"ו, שהוא כולל כל המדות רעות, 'לא יהיה בך א-ל זר', ששורה בגופו של אדם, והכל הוא בא ע"י העצבות שהיה לו מקודם, ואילו מידת השמחה הוא ראש לכל עבודת השי"ת.
ולכן רמז לנו דוד המלך 'עבדו את ה' בשמחה', היינו אם תרצה לעבוד את השי"ת, אזי 'בשמחה', שתראה להתחזק בשמחה תמיד.
וזה ג"כ רמז הפסוק (תהלים קה, ג) 'ישמח לב מבקשי ה'', היינו אם באת לבקש את ה', אזי תראה מקודם שיהיה לך שמחה, ולא בעצבות ח"ו.
וליכא דבר בנביאים ובכתובים דלא רמיזי באורייתא, כמאמרם ז"ל (תענית ט, א) מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא, לכן יש רמז להדבר בתורה, כי ראשית התורה מתחיל בתיבת 'בראשית', בראשי"ת ראשי תיבות למפרע ת'מיד י'היה ש'מח א'ם ר'וצה ב'בוראו.
