התבוננות והעמקה בענין 'בריאה יש מאין'

דיש מיש עד אין סוף הוא שקר מוחלט הרי בהכרח שיש מי שברא יצר ועשה את הבריאה הלזו

היום נתחדש העולם מחדש

...וצריך להיות סור מרע לגמרי והיינו להאמין בבוקר חדשים לבקרים שהיום נתחדש העולם מחדש כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שממש נברא מאין ליש, והוא ג"כ היום נוצר כמו אדם הראשון, בוודאי יירא ויבוש מלמרות עיני כבודו, ולא ירצה בעולם האין. גם בחוש הראות אנו רואים בכל יום מעשה בראשית בתחלה חשך הלילה ואח"כ יהי אור השמש ליום. וזהו בכל יום אברכך במה שאני רואה שגולל אור וכו' וחשך מפני אור היום בזה אני מכיר לברכך...

(לקוטי תורה, בהעלותך לג, א)

העיקר הוא ה"אין" – החיות האלקית

[קטע משיחה קדושה מאת הוד כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע:]

...כשלומדים בעומק את הענין של בריאה יש מאין ומקיפים היטב את כל הענין של בריאה יש מאין, איך ש[אופן התהוות] "יש מאין" שונה מ"עילה ועלול" [הנמשכים זה מזה], ש"יש מאין" זו [התהוות] "דבר" מ"לא-דבר", שזהו רק בחיק הבורא ברוך הוא, ואיך שה"אין" עומד תמיד ב"יש" להחיותו, הרי במילא ה"אין" שהוא החיות המקיימת את היש, הוא כל מציאותו של ה"יש". ולמרות שה"אין" הוא כל מציאותו של ה"יש", קיים העלם הבורא מן הנברא, שבחיצוניות נראה ה"יש" כמי שמציאותו מעצמותו.

אחרי שלומדים היטב את ענין הבריאה יש מאין, ומבינים אותו היטב בשכל האנושי, עם כל הראיות המוחשיות שרואים ומרגישים "מבשרי אחזה", וכן ממה שרואים במוחש בעולם – רק אז יכולים, על ידי עבודת התפילה, להגיע להנחה הפנימית של הענין, שאכן ירגישו ממש ויראו בעיני השכל כמו בראי' מוחשית, שהעיקר הוא ה"אין", שזו החיות האלקית, המהווה והמחי' את הכל.

כך הדבר בכל ענין וענין שעוסקים בו בחסידות, שבראש ובראשונה צריכה להיות ההבנה, להבין היטב את הענין השכלי על כל פרטיו, ולאחר מכן יכולים להגיע להנחה הפנימית של הענין.

(תרגום מאגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד עמ' תלח-ט)

על דרך לימוד סוגיא בש"ס ופוסקים

...דכאשר ילמד איזה ענין מהשכלה אלקית כמו בענין בריאה יש מאין, ולימוד הוא ע"ד הלומד סוגיא בש"ס ופוסקים שיודע הסוגיא ההיא עם כל פרטי עניני', כן הוא לומד הענין דבריאה יש מאין, וכשם דהלומד סוגיא הרי לאחר שהוא יודע פרטי הענינים הרי יש אצלו בכן שהוא קוטב הענין ההוא כן בלימוד דבריאה יש מאין דאחר שלומדו בארוכה יש אצלו קוטב הענין דהחיות האלקי נמצא תמיד בהיש להוותו ולהחיותו ואופן ההתהוות והחיות הוא בהעלם והסתר הבורא מהנברא [להעיר מד"ה זה היום השי"ת (קונטרס עג) פ"ב. הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע],

וכאשר מתבונן בזה בהעמקת הדעת ה"ה משיג אחדות הוי' ובכל פינה שהוא פונה רואה השגחה פרטית ומזה נעשה שמחה גדולה בלבבו ועובד את עבודתו בתורה ומצות בשמחה גדולה ובחיות רב...

(ספר המאמרים ה'תש"י עמ' 207)