דיני משכון

דיני משכון

משכון היינו כלי או בגד וכדומה של הלוה, שנמצא אצל המלוה לבטחון ההלואה. והתורה קבעה את צורת לקיחת המשכון, ואלו דברים מותר לקחת למשכון, וממי אסור לקחת משכון, וכן שצריך להחזיר את המשכון ללוה בזמן שהוא נצרך להשתמש בו, וכדלהלן.

איסור לקיחת משכון

המלוה לחבירו בלא משכון והגיע זמן פרעון, אסור מדאורייתא להכנס לביתו ליטול ממנו משכון דכתיב "לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו", ואפי' אם הלוה שותק או שאינו בביתו אסור, ואסור להכנס לביתו כדי להפציר בו, אלא יעמוד בחוץ והלוה יוציא לו את המשכון, ואסור לחטוף ממנו משכון אפי' בשוק אא"כ נותן את המשכון מדעתו, ושליח בי"ד ג"כ אסור להכנס לביתו אבל מותר לחטוף ממנו בשוק, וי"א שאם הגיע זמן הפרעון ויש לו לפרוע ואינו רוצה, מותר לשליח בי"ד להכנס לביתו למשכנו, ככל כפיה על המצוות, אך אם אין לו נכסים אין כופים אותו להשכיר את עצמו כדי לפרוע את החוב, ומ"מ י"א שהוא מחויב להשכיר את עצמו. אסור לשלוח שליח לביתו למשכנו, אבל לשלוח לבקש משכון ילה"ס אם אסור, ומותר שהשליח יאמר שיביא משכון דאינו אלא שליח לדברים, ואם נתן לו משכון מותר לשליח ליקח ממנו, דעל זה הוא שליח של הלוה. בשעת הלואה מותר לקחת משכון (אפי' באלמנה או בכלי אוכל נפש), ואין חיוב להחזירו ביום או בלילה, וה"ה כשהלווה נותן את המשכון מרצונו.

כלי אוכל נפש

אסור למשכן אפי' בחוץ ואפי' לשליח בי"ד, דכתיב "לא תחבול ריחיים ורכב" והאיסור הוא גם בעריבות שלשים בהם או בסירים שמבשלים בהם או בסכין של שחיטה וכיוצא בזה, ואם נכנסו לתוך ביתו עוברים גם על "לא תבוא וכו' ", ואם יש לו ה' כלים שעושה בהם מלאכה אסור למשכן אפי' אחד מהם, ועובר על כל כלי בפני עצמו, וכלי שאין עושה בו מלאכה מותר לשליח בי"ד למשכנו מחוץ לבית.

אסור למשכן אלמנה ואפי' היא עשירה דכתיב "לא תחבול בגד אלמנה", ולאו דווקא בגד אלא כל דבר אסור, ואפי' שליח בי"ד וחוץ לביתה, ואם משכנה בביתה עובר גם על "לא תבוא וכו'".

פרטי דינים

הדינים הנ"ל שייכים גם בגבאי של גמ"ח. שכירות אדם או כלים או בתים או שהיה ערב על איזה חוב, אין בזה את האיסור הנ"ל, אא"כ זקף את השכר בהלואה, והיינו שקבע זמן לפרעון, וי"א שאם כתב בפנקסו את כל החשבון ביחד חשיב זקיפה, ולמשכן אלמנה או כלי אוכל י"א שאסור אפי' בשכירות.

השבת המשכון לשימוש הלוה

משכון שהוא כסות לילה צריך להחזירו ללוה לכל לילה ובבוקר חוזר ונוטלו ממנו, וכסות יום חייב להחזירו בכל יום, ואם לא החזיר כבוא השמש מצוה להחזיר עד הבוקר, והיינו זמן שבני אדם רגילים לקום משנתם, וביאת השמש היינו צאת הכוכבים, וכלי אומנות דינם ככסות יום, וחיוב זה הוא בין בעני ובין בעשיר בדבר הצריך לו שאין לו אחר, בין במשכנו ע"י עצמו בין ע"י שליח בי"ד או שהלוה הוציא לו את המשכון, (והתועלת במשכון היא שהלוה מתבייש ורוצה לפרוע, וגם שהחוב לא נשמט בשביעית, ואם מת נפרע מהמשכון אפי' אם אין ללוה קרקעות), וצריך להחזיר את המשכון אפי' אם הלוה לא תובעו, בזה צריך ואין יכול להביא ללוה דבר אחר במקום המשכון ואפי' בכלי אומנות, וכשמחזיר את המשכון מצוה על הלוה שיברכו, ובכלי אוכל נפש ובגד אלמנה ג"כ יש מצוה להחזירם ביום או בלילה, וי"א שצריך להחזירם מיד. ומשכון לערב או על שכירות נחלקו הפוסקים אם יש בזה דין השבת העבוט, והמתנדב ממון לעניים ומשכנו הגזבר, אין בזה חיוב החזרת המשכון, וי"א דה"ה בכלי אוכל או בגד אלמנה, וי"א שחייב להחזירם מיד, אמנם מעות שהלוה אותם הגזבר יש בהם את כל דיני החזרת המשכון.