לפני עיוור בהתקנת איתוראן לרכב
שאלה:
חברת הביטוח לרכב דורשת התקנה של "מערכת שגרות לרכב הכוללת חיישן תאונה עם מוקד ודמי מנוי לשנה 724 הראשונה." האם יש לפנ"ע, שאם חלילה הרכב יגנב בשבת זה כנראה מדווח להם אוטמטית, ואני מתאר לעצמי שבמוקד יתכן ורח"ל יושבים יהודים. מצד שני הביטוח מכריח אותי לזה
תשובה:
שלום וברכה בענין מנוי לחברת איתוראן, סבר הגרי"ש אלישיב שיש לפקפק אם מותר הדבר כאשר בשבת הם עשויים לחפש אחר הרכב וחלל שבת, צדדי ההיתר הם שלפעמים ברכב גנוב ניתן להשתמש לפיגועי טרור, וכן שבעצם בעל הרכב אינו זה שגורם לאיסור אלא הגנב, אבל אמר וחזר ואמר שזה לא חלק ולא היה ניחא לו בזה. אמנם הגר"מ אליהו סבר להתיר זאת כדי שלא יהיה ממון ישראל הפקר ויש בזה תקנת הציבור, ומחמת הצירופים הנ"ל, אלא שאמר שיש לבעל הרכב לומר לבעלי החברה שהוא מבקש שלא ישלחו אנשים לחפש אחר רכבו בשבת, ודי בכך גם אם אינו חותם להם ממש כתב ויתור. וכך יש להקל. ראה בספר קדושת השבת עמ' 52.
אוכל ביתי הנשלח לחיילי המילואים
שאלה:
אני במילואים בדרום. עם ישראל התגלה בשעתו היפה שישנם הרבה מאד משלוחים של מזון וכד' לחיילים. ביניהם גם מגיעים משלוחים של אוכל ביתי שמופיע עליהם "כשר" האם אפשר לסמוך על זה שזה אכן כשר, כי לא מסתבר שאנשים ירצו להכשיל את החיילים הדתיים.
תשובה:
שלום רב, אכן, משמח מאד לשמוע ולראות את העזרה התחושה של נשיאה בעול אצל כל עם ישראל, כל אחד כפי יכולתו מרגיש תחושת שליחות ורוצה להרגיש שותף במשהו. לעצם השאלה, לענ"ד יש בזה בעיה, ולא ברור שאפשר לסמוך על הכיתוב "כשר". על פי הכלל החשוד על הדבר אינו נאמן בו. וכל שכן אדם שהוא מחלל שבת אינו נאמן לומר על האוכל שהוא כשר. כמבואר ביו"ד סי' קכז. לכן, אם אדם שאינו מקפיד על כשרות בעצמו או שהוא מחלל שבת, הוא זה שכתב "כשר" אינו נאמן על כך. ולמרות שלא נראה שיש להם איזה אינטרס לכתוב סתם כך כשר. אלא שאין לכם כמובן מידע מי עשה את המאכלים הללו, כלומר, מי כתב "כשר". השאלה אם הולכים אחר רוב הציבור ששלח משלוחי מזון, ואם זה מאוכלוסייה כללית, רובם אינם שומרים מצוות. מעבר לזה, צריכים לשים לב לעוד נקודה חשובה. גם אילו הם באמת ובתמים כתבו את המילה כשר חס ושלום בלי להכשיל את החיילים הדתיים. מאחר שציבור שאינו שומר מצוות אינו מודע למושג כשר. כלומר, ודאי שהוא יכול לדעת האם הבשר כשר או לא, אבל איך לבשל, הפרדת הכלים כדבעי על פי כללי ההלכה, ודאי שהם אינם מקפידים ואינם מודעים לכך שזה לא יכול להיכלל בהגדרה "כשר". ולהבנתם אם יש כשרות על המוצרים או על הבשר וכד', זה בהחלט כשר. ברור שאפשר להיכנס ולבחון איזה מאכלים? איזה חששות? ומן הסתם מאחר שרוב מוחלט של הבשר בארץ הוא כשר השאלות יהיו ברובם שאלות של דרבנן, אבל גם במקרה כזה עדיין יש צורך בנאמנות האיש, ומהטעמים הנ"ל לענ"ד איני רואה שאפשר לסמוך על זה. אילו היה כתוב כשר בהשגחת בד"ץ X אז מן הסתם אפשר לסמוך על זה. משום שרוב מוחלט של האנשים שיודעים את הניאנסים בין הבדצים השונים הם אנשים שומרי מצוות וכשרות, ולכן אפשר לסמוך שהכותב גם הוא מאותם אנשים ואפשר לסמוך על כשרותם. בברכת ה' ישמור צאתכם ובואכם! בהצלחה
ברכות השחר לפני עלות השחר
שאלה:
בהושענא רבה התחילו את התפילה יותר מחצי שעה לפני עלות השחר, ידוע שיש צד להקל במצב שהמתפללים עייפים בתנאי שיגיעו לברוך שאמר בעלות השחר. (הייתי ער כל הלילה אבל בירכתי אותם לאחר התפילה (בלי ברכות התורה) אך בגלל זה לא אמרתי ברכות השחר לפני עלות השחר אשמח לדעת האם פעלתי נכון או איך היה צריך לפעול במקרה הנ"ל? תודה
תשובה:
שלום וברכה נסכם את הדברים: פסוקי דזמרה אין להתחיל לפני עלות השחר, שמונה עשרה לכתחילה לא לפני הנץ ובדיעבד אפשר להקדים כ 50 דק' לפני הנץ, לגבי ברכות השחר: אדם שישן בתחילת הלילה: אם קם לפני חצות הלילה ונוטל ידיו, אינו יכול לברך על נטילת ידים, אלא בבוקר לפני התפילה יטנף ידיו ולאחר מכן יטול ידיו ויברך ברכה זו. אבל אם קם לאחר חצות הלילה, מעיקר הדין הוא יכול לברך ברכה זו, אלא אם כן הוא יודע שיצטרך לטנף ידיו לפני תפילת שחרית פעם נוספת שאז עדיף לדחות ברכה זו ולאומרה בסמוך לתפילה. ברכת אשר יצר יברכה לאחר עשיית צרכיו. ברכת אלוקי נשמה ניתן לומר החל מחצות הלילה, אף שישן רק בתחילת הלילה. ברכות התורה יש לומר לאחר שקם מהשינה. שאר ברכות השחר, אלו שנתחייב בהם יכול לאומרן מחצות הלילה, ואלו התלויות במנהגו [הנותן לשכוי בינה] של עולם יברך לאחר עלות השחר. אם חוזרים לישון לא אומרים ברכות השחר בלילה.
תפילה עם כלי נגינה
שאלה:
יש דבר יחסית חדש שראיתי בחול המועד האחרון – תפילת שחרית עם הלל שמביאים כעין מקהלה או רמקולים או חזנים וכלי זמר לליווי התפילה בנעימה מה דעתכם על כך יש זאת גם בשבתות חזנות למינהם
תשובה:
שלום וברכה אין בכך איסור בזמנינו, ואין היום מה שהזהירו גדולי הדורות, אבל כמובן אם זה קלות ראש ודאי אין לזה מקום, ולכן בודאי הנדון הוא רק לגבי הלל וכדומה אבל התפילה עצמה צריכה להיות בכל כובד הראש הראוי ואין מקום לכלי נגינה בתפילה. ואסביר: חכמי הדורות כידוע אסרו בכל תוקף נגינה בבית הכנסת, ולא רק משום עצם ההתדמות לגויים ועל פי גדרי האיסור הפורמלי של “בחוקותיהם לא תלכו”, אלא משום שבאותם ימים היתה סכנה רבה מצד האירגונים הרפורמים שרצו להחדיר רוחות נוצריות לבתי הכנסת, וגדולי הדור עמדו כחומה בצורה על עמידה על מנהגי היהדות ועקרונותיה, וידועה המליצה שהיה מצטט החתם סופר בענין זה “חדש אסור מהתורה”. התחושה שלי, שכיון שכך נקבע על פי חכמי הדורות, אף שבזמנינו החשש האמור אינו קיים כל כך, אין לנו לשנות מתקנתם. השמחה בבית הכנסת יכולה להיות גם ללא כלי נגינה, מתוך הלב העולה על גדותיו! אבל אין איסור בכך בעת אמירת ההלל, והכל לפי הענין וכל לבבות דורש ה'. מקהלות בפיוטים בימים נוראים וכדומה תמיד היו בעם ישראל.
ראה שו”ת חתם סופר ח”ו מסי’ פד עד סי’ צו, וחו”מ סי’ קצב באמצע התשובה, דברי מלכיאל ח”ה סי’ רה, כף החיים או”ח סי’ קנא אות יט ושם ציין גם ללב חיים ולשדי חמד שהביא עוד שיטות באיסור, ומנחת יצחק ח”ה סי’ צז.
