דרשת בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר

וַיֹּאמֶר ה' לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה (ו,ג')

ובגמ' חולין קלט עמ'ב', אמרו משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר. שכך גימ' בשג"ם מש"ה. ויש להבין שאלת הגמ', הרי כל התורה כולה על ידי משה רבנו נאמרה. ומאי משה מן התורה מנין, אלא הכי פירושו, היכן רמוז משה במעשה בראשית. שהרי אין דבר שאינו רמוז בתורה, ובלשון חכמים: לית מילתא דלא רמיזא באוריתא.

ועוד יש להבין מה כאן הרמז, פרט לגימטריה העולה בשג"ם מש"ה. שהתורה לא תרמוז בגימ' אלא אם כן יש לגימטרי' בסיס ועומק מתחת פני הדברים.

ולעומקו של מקרא יש לומר, דהמשך הפסוק יוכיח. והיו ימיו מאה ועשרים שנה. שהם היו שנותיו של משה רבנו.

ועוד יש לומר לעומקו של מקרא, שגם תחילת הפסוק יוכיח. לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם. כביכול אומר הקב"ה אין האדם יכול להתקים לעולם במידת הדין של מעלה. שהרי גלוי לפני את אשר עתיד לקרות לדור המבול. ולכן לעתיד לבוא לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם אלא אשלח לו את משה שהוא ידון דין של מטה, ואז לא יהיה דין של מעלה. ואע"פ שדין של מעלה מרחם יותר מדין של מטה, מכל מקום דין של מטה עדיף. כי כשיש דין למטה, בטל דין למעלה, ומוריד שפע של רחמים גמורים. וזאת בשורת הגאולה לאדם.

ועל דרך הצח, נאמר בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר. אל תקרי בָּשָׂר בשני קמצים אלא בַּשָּׂר בפתח וקמץ ודגש בשין. שזה מראה על בעל הפעולה כדין "בעלי מקצוע". והפעולה היא לְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה, בשג"ם הוא משה, הוּא בַּשָּׂר, הוא יהיה מְבַשֵּׂר הגאולה ממצרים, הוא יהיה מְבַשֵּׂר הגאולה מיצר הרע על ידי העיסוק בתורה הק' שיוריד משמים לעמו ישראל. וכמובא לעיל וכפי שאמרו חז"ל (קידושין ל עמ'ב') ת"ר אמר להם הקב"ה לישראל בָּנַי בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. לכן נאמר בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, ויהיה מובנו בשג"ם הוא בַּשָּׂר. הוא המבשר. המבשר טוב למי ששולט ביצרו ע"י יצרו הטוב.