דרשת נע ונד לענין תשובה ותפילה ולענין יש דין ויש דיין

AAAA

דרשת נע ונד
לענין תשובה ותפילה ולענין
יש דין ויש דיין

וַיֹּאמֶר יהוה אֶל-קֹיִן וגו' גֶע וְנָד תִּהְיֶה בָאֶרֶץ. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-ה' גָּדוֹל עֲוֹנֵי מִנְשְׂוֹא [ד,ט-יג']

יש לשאול, מאחר ועשה קין תשובה באומרו גָּדוֹל עֲוֹנֵי מִבְּשׂוֹא, מדוע אם כן לא הועילה תשובתו לכפר על עוונו לגמרי, אלא רק למחצה, שהרי נאמר וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, והוא חצי מלשון נע ונד.

ואכן, חלקו בזה ר' יְהוּדָה וְר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כמובא במדרש רבה: [ויקרא רבה פרשת צו, פרשה י,ה]:

ר' יְהוּדָה אוֹמֵר תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה ור' יְהוֹשֶׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּר' יְהוּדָה דאמר תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֶצָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִקַיִן שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, נִמְנַע מִמֶּנּוּ חֲצִי גְזֵרָה, וּמִבַּיִן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, יג): וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנֵי מִבְּשׂוֹא, וּמִבַּיִן שֶׁנִּמְנַע מִמֶּנּוּ חֲצִי הַגְּזֵרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ד, טז): וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן, נָע וָנָד אֵין כְּתִיב אֶלָא בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.

עַל דַּעְתֵּיהּ דְר' יְהוֹשֶׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מֵאַנְשֵׁי עָנָתוֹת, (ירמיה יא, כב), וְאִם אֵין לָךְ לִלְמֹד מֵאַנְשֵׁי עֲנָתוֹת לְמַד מִיכָנְיָהוּ (ירמיה כב, כח). עד כאן הובא לשון המדרש בקיצור, רק במה שנוגע לקין ולתשובה.

ומעתה, יש לדון לגבי קין:
לר' יְהוֹשֶׁעַ בֶּן לֵוִי דאמר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל, יש לשאול: מדוע לא נמחקה לקין הגזירה כליל, גם של ארץ נוד?

ולעומקו של מקרא יש לומר שכך יאמר לך ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: דשונה הדבר אצל קין. שעוון הרציחה פרט לחומרתו הרבה, יש בו גם פגיעה כביכול בדיוקנו של מלך, ואכן גדול עוונו מנשוא למחקו כליל כלא היה.

ועוד, שהחטיא את הרבים בכך שהיה הראשון להיות כופר בהשגחת ה', שאמר לֵית דִין וְלֵית דַּיָן. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה. ומשום חסד הבורא עם ברואיו, עזרה תשובתו על כל פנים למחצה. כדי להודיע בעולם שיש דרך תשובה.

או כלך לדרך זו שכך יהיה החילוק ביניהם: האם תשובה מאהבה עושה הכל, ותשובה מיראה עושה מחצה, או לא שנא. ולדעת ר' יהודה לא שנא, ותשובה תמיד עושה מחצה. ולריב

ל יהיה החילוק: תשובה מאהבה עושה אמנם הכל. אך תשובה מיראה עושה מחצה. ולקין היתה זו תשובה מיראה, שכן פחד מן העונש, ופיו העידו בתמיהתו לבוראו: גָּדוֹל עֲוֹנֵי מִנְשׂוֹא?! ולכן תשובתו עשתה מחצה. או כלך לדרך זו, כהמשך המדרש בתנחומא שאומר ר' יהושע בן לוי: תשובה עושה הכל ותפילה עושה חצי. וסבר ריב"ל שדברי קין "גדול עווני מנשוא" אינם נחשבים כתשובה אלא כתפילה. וכפירוש הרמב"ן: והענין שאמר לפניו הנה חטאי גדול והרבית עלי עונש אבל שמרני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי כי בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום יהרגוני החיות כי סר צלך מעלי. ותפילתו זו הועילה למחצה, לפי ריב"ל שאמר תפילה עושה חצי. ולכן נמחקה לו גזירת "נע", ונותרה לו גזירת "נד".

נמצינו למדים בין לר' יהודה ובין לר' יהושע בן לוי, לא נתקיימה בקין כל הגזירה של נע ונד, אלא רק חציה, של יושב בארץ נוד.

ויש ליתן טעם מדוע דווקא גזירת "נע" נתבטלה ולא גזירת "נד".

ולעומקו של מקרא יש לומר: לנוע זו גזירה על נפש האדם. שאינו מוצא מנוחה לנפשו. ולנוד זו גזירה על גופו של האדם שלא ימצא מנוח במקום אחד אלא יהיה נד ממקום למקום. ואף שכתוב וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, משמע שנד ממקום למקום, וכן משמע מלשון שני ברש"י: כל מקום שהלך, היתה הארץ מזדעזעת תחתיו.

ואשר על כן, הנפש החוטאת שעשתה תשובה, התבטלה גזירתה להיות נע. אך הגוף שעשה את מעשה הרציחה, צריך לצאת לגלות כי הגלות מכפרת, כדי שיזכה לתשובת המשקל: כנגד מה שֶׁלִּמֵּד קין את כל באי העולם דרך הכפירה, לומר אֵין דִין וְאֵין דַּיָן עתה משיראוהו הבריות בכל מקום ויראו את האות שהקב"ה טבע במצחו, יאמרו עליו: יֵשׁ דִין וְיֵשׁ דַּיָן! ולא עוד אלא ע"י האות שבמצחו יהיה גלוי לעין כל מדתו של הקב"ה, שהיא מדה כנגד מדה. תחת אשר טָבַע קין אבן במצחו של הבל והרגו, טָבַע הקב"ה אות במצחו של קין שלא יהרגהו כל מוצאו.

ועל דרך הצח: נוד יורה גם על נע ונד. שכן נו"ד כעין ראשי תיבות: נע ונד. אלא שהקלו עליו מן השמים להיות רק נד. כי פרט לכך שיש במלה נו"ד את הגזירה של נד, יש במלה נו"ד גם מה שאין כלל במלה נע. שכן יש במלה נו"ד אותיות של דִין וְדַיָּן, לומר לך, שגם בהיותו נד בלבד יעידו עליו כל מוצאיו: יֵשׁ דִין וְיֵשׁ דַּיָן!