דרשת יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן
וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אֲחוֹהִי וְטָבַע אַבְנָא בְּמִצְחֵיהּ וְקַטְלֵיהּ.
וַהֲרֵינָן בָּהּ, לכאורה לפי תוצאת המעשה, יחשוב קין כי הצדק אתו. הנה אֵין דִין וְאֵין דַּיָן ועשיתי בהבל כרצוני.
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקֹם קָיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (ד,ח')
אלא מי שלא ידע לחשב השגחת ה' בעולמו יאמר כן. כי הבל נתחייב כליה ומיתה למקום על אשר הציץ בשכינה.
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וגו'. והתורה העלימה מה אמר קין להבל, ומה ענה לו, שעל זה קם אל אחיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
וכך מובא במדרש שמואל על פרקי אבות. (פרק ב,משנה ו) גבי הלל: אַף הוּא רָאָה גֶלְגּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַאֲטַפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְפַיִךְ יְטוּפוּן . [על שהטבעת אחרים, לכן הטביעו אותך] והכל לפי החשבון. שואל המדרש שמואל, לפי החשבון הזה, הנרצח הראשון, הבל, מה עשה שכך עלתה לו. אלא ודאי הציץ בשכינה ולכן נתחייב כליה למקום.
ובתרגום יונתן בן עוזיאל, מצינו שהשיח ביניהם היה שיח קשה על אמונה וכפירה.
יש משוא פנים בדין, אמר קין להבל, מדוע קבל את מנחתך ולא את מנחתי. ענה הבל ואמר אין משוא פנים בדין אלא הכל כפי המעשים הטובים. עָנֵי קיִן וַאֲמַר לַהֶבֶל לֵית דִין וְלֵית דַּיָן וְלֵית עֲלָם אָחְרָן וְלֵית לְמִיתַּן אֲגַר טַב לְצַדִיקִיָא וְלֵית לְמִפְרָעָא מִן רַשִׁיעַיָא. עָנֵי הֶבֶל וְאָמַר לְקַיִן יֵשׁ דִין וְיֵשׁ דַיָן ויש עולם הבא ויש שכר טוב לצדיקים ויש פורענות לרשעים. וְעַל עֵיסֵק פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין הֲווּ מִתְנַצְיַין עַל אַנְפִּי בָּרָא [ועל עניינים אלו היו רבים על פני השדה] וְאית עֲלָם אָחְרָן [ויש עולם הבא[ וְּ אית לְּ מִׁ יּתַ ן אֲגַר טַ ב לְּצַ דִׁ יקַיָּא ]ויש מתן שכר טוב לצדיקים[, וְּ אית לְּ מִׁ פְּ רָּ עָּא מִׁ ן רַ שִׁ יעַיָּא.
וּבְיוֹתֵר דברי המדרש שמואל צריך לומר, שלכן היה לו כח להבל לעמוד מול דברי הכפירה של קין. כי הציץ בשכינה, וראה את כל דרכי ההשגחה. אִית דִין וְאִית דַיָן [יֵשׁ דִין וְיֵשׁ דַּיָן] וְאית עֲלָם אָחְרָן [ויש עולם הבא[ וְּ אית לְּ מִׁ יּתַ ן אֲגַר טַ ב לְּצַ דִׁ יקַיָּא ]ויש מתן שכר טוב לצדיקים[, וְּ אית לְּ מִׁ פְּ רָּ עָּא מִׁ ן רַ שִׁ יעַיָּא.
ולעומקו של מקרא יובן לפי זה מאי קֶ֚ ֹול דְּ מֵָ֣ י אָּ חִׁ יך צ עֲקִׁ ֵ֥ ים אֵ לַ ִׁ֖י מִׁ ן-הָָּֽ אֲדָּ מָָּֽ ה. ומה הם צועקים, יֵש דִׁ ין וְּ יֵש דַ ּיָּן! והם צ עֲקִׁ ֵ֥ ים ותובעים ממני לעשות דין. ולכן אמר צ עֲקִׁ ֵ֥ ים אֵ לַ ִׁ֖י מִׁ ן-הָָּֽ אֲדָּ מָָּֽ ה. שתובעים ממני לעשות בך דין.
ויש לעיין מה הוא שאמר הכתוב מִׁ ן-הָָּֽ אֲדָּ מָָּֽ ה. ולעומקו של מקרא יֵאָּ מִׁ ר, שיש כאן לימוד ק"ו מן האדמה. מה האדמה, שלא שפכה דם, נתאררה בעבור האדם, קין שנטל נפש אחיו ושפך את דמו, לא כל שכן שיהיה בארור בעבור דם האדם.
ויש לשאול, לפי מה שנאמר לעיל ּומֵ חֶּלְּבֵהֶּן שפירושו ומָּ חַ ל בָּ הֵ ן, מדוע אם כן העוון של "הציץ בשכינה" לא נמחל להבל על ידי קרבנותיו.
ויש לומר שחל עליו עוון נוסף, שלא האמין עד שהציץ בשכינה. וכפי שאמר ר' יוחנן לתלמידו (בבא בתרא עה.) ריקא, אם לא ראית לא האמנת?!, מלגלג על דברי חכמים אתה! נתן עיניו בו והפכו לגל של עצמות. וכן הבל, היה צריך להאמין אמונת אומן בלי להציץ בשכינה. ואז היה זוכה לו ולדורותיו.
ולענין המשנה בפרקי אבות, אַ ף הּוא רָּ אָּ ה גֻלְּ ּג לֶת אַ חַ ת שֶ צָּ פָּה עַל פְּ נֵי הַ מָּ יִׁם. אָּ מַ ר (לָּּה), עַל דַ אֲטֵ פְּ ּתְּ , אַ טְּ פּוְך. וְּ סֹוף מְּ טַ ּיְּפַיְִׁך יְּטּופּון. (פרק ב, משנה ו) יש לשאול: מאי אַ ף הּוא רָּ אָּ ה . אמנם לפשטם של דברים מוסב הענין למשניות הקודמות שנאמרו בשם הלל. לכן נאמר אף הוא - הִׁ לֵ ל ראה וכו'. אך הלשון קצת קשה, מאי אף. היה לו לומר הוא ראה, כשם שנאמר הוא היה אומר. ולא נאמר אף הוא היה אומר.
ולעומקו של מקרא יֵאָּ מִׁ ר, שלכן אמרה המשנה אַ ף הּוא רָּ אָּ ה. מאי אף, מה בא לרבות, שלא רק הבל ראה אלא אף הלל הציץ וראה דרכי ההשגחה. אלא שהבל הציץ בשכינה באיסור, והלל לעומתו הציץ בתורה וראה בהיתר.
וביותר ראוי להלל לומר זאת, שהוא היה ניצוץ נשמתו של משה רבנו, שהיה ניצוץ גלגול של הבל, וכמבואר בלעומקו של מקרא לפר' קרח בארוכה על פי הזהר הק'. שמחלוקת קרח על משה רבנו היא גלגול מחלוקתו של קין על הבל. שניצוץ נשמת הבל במשה רבנו, וניצוץ נשמת קין בקרח. ותחת אשר הבל נקבר באדמה, וקין נותר על פני האדמה, קרח שהוא גלגול קין, הוא אשר נבלע באדמה, ולעומתו על משה נאמר והאיש משה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה. והכל לפי החשבון של מדה כנגד מדה. וקרח ועדתו כדמי הבל הצועקים מן האדמה: יש דין ויש דיין !
