דרשת זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם

AAAA

דרשת
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אֶדָם

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיּוֹם בְּרָא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ (ה,א)

במדרש רבה מובאת מחלוקת בין בֶּן עֲזַאי לר' עֲקִיבָא, מה הוא כלל גדול בתורה.

בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, זֶה כְּלַל גָדוֹל בַּתּוֹרָה,

ר' עֲקִיבָא אוֹמֵר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלַל גָדוֹל בַּתּוֹרָה.

שֶׁלֹא תֹאמַר הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵיתִי יִתְבַּזֶה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי.

וכדי להבין המחלוקת ביניהם יש להתבונן במה שונים הפסוקים זה מזה. בבראשית מדובר על אהבת כלל האדם, ובויקרא (יט, יח') מדובר על אהבת רעך. בבראשית מוזכר שם אלקים שהוא דִין, ובויקרא מוזכר שם הוי"ה שהוא רחמים.

ואם תשאל היכן רמוז שיש לאהוב את כלל האדם, יש לומר כפי שמביא רש"י בתחילת פרשת נח, אלה תולדת נח, ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. וכשם שבנח כתוב תּוֹלְדֹת ובבראשית כתוב זה ספר תּוֹלְדֹת אדם, הרי גם כאן מדובר על מעשים טובים לזולת. והיינו אהבת האדם.

ובבראשית מוטעם הדבר מדוע צריך לעשות מעשים טובים עם האדם כי נברא על ידי אלקים ובדמות אלקים עשה אותו. וכל מי שאינו עושה טוב עם זולתו כאילו אינו עושה טוב עם אלקים. והמעשים טובים שצריך לעשות עם כלל האדם, הם לא מצד האדם, אלא מצד בוראו. כביכול אומרים לילד להתנהג טוב עם אחיו לפני אביו. ומפני אביו נגעו בו בהנהגת הבן. כי אין לכלל האדם דין עריבות, אלא רק לישראל, ולכן לא נאמר בכלל האדם כמוך. והוא יותר אילוף להנהגת הטוב לזולת, ואין בו משום עבודה על המידות ובעיקר של התבטלות והכנעה.

ואילו בויקרא, בפרשת קדושים, מוטעם הדבר בדרך אחרת מדוע צריך להתנהג באהבה לזולתך, מצד מה שהוא רעך במצוות. כלומר מדין ערבות. וכל מי שאינו עושה טוב עם זולתו כאילו מֵרֵעַ לעצמו. ולכן נאמר בו כמוך. והוא עניין העבודה על המידות והתבטלות והכנעה לזולתו מתוך התבטלות והכנעה לבוראו.

ואע"פ שגם ברעך כתוב אני ה', ופירשו בו נאמן להיפרע ונאמן לשלם שכר, הרי הפרעון והשכר הוא מצד הערבות שיש אחד כלפי השני, כי כח הערבות הוא מה', ומי שפוגע בערבות פוגע כביכול במי שֶׁנְתָנָהּ. וזה שנאמר על ידי ר' עקיבא במדרש, שֶׁלא תאמר הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵיתִי יִתְבַּזֶה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי. אלא אפילו נתבזיתי לא יתבזה חבירי עמי. אפילו נתקללתי, לא יתקלל חבירי עמי, כי התחייבתי בערבות כלפיו מכח ה'. ועל אף שנתבזיתי ונתקללתי הריני בהכנעה לזולתי מתוך הכנעה לבוראי.

ולכן הדגיש ר' עקיבא, ואהבת לרעך כמוך, זֶה כלל גדול בתורה. כלומר זה כלל יותר גדול ממה שהבאת אתה, בן עזאי. שהתורה תלמדנו לְשַׁבֵּר את המידות ולהכניע עצמנו לא רק בפני אלקים, אלא גם בפני האדם, בפני רעך.

ולכן יש עדיפות לכלל הגדול הזה של ר' עקיבא, ואהבת לרעך כמוך. וזו היתה דרכו של ר' עקיבא עם תלמידיו, ולמגינת הצער עשרים וארבעה אלף לא השכילו לדרכו, ועל אלה אני בוכיה ל"ג יום, עד שנתקיימו בבחיר תלמידיו ר' שמעון בר יוחאי שהאיר בתורתו ביום הל"ג בעומר, לקיים ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

או כלך לדרך זו:

דברי בן עזאי עבודה מיראה ודברי ר' עקיבא עבודה מאהבה.

ופירוש הדברים: שבן עזאי אינו בא לחלוק על ר' עקיבא, אלא להאיר את דבריו. שמתוך דברי בן עזאי מתבררים דברי ר' עקיבא על נכון. בבחינת שופר מאריך וחצוצרות מקצרות. והכתוב "זה ספר תולדת אדם", בא ללמד על "ואהבת לרעך כמוך", בבחינת אשר בחר בנו מכל העמים, והוא כעין הקדמה לו.

וכעין זה מובא בשל"ה הק' בפרק תולדות אדם ותכלית הבריאה היתה מאתו ברוך הוא בנדבה בטובו הגדול להטיב לזולתו וגו' וכמו שכתב רש"י ריש פרשת וארא, ויאמר אליו אני ה' נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני באמת, וגו' ובלשון זה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות, אני ה' נאמן ליפרע כשהוא אמור אצל עונש, כגון וחללת את שם ה' אלקיך אני ה', וכשהוא אומר אצל קיום מצוה כגון ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה' נאמן לשלם שכר טוב. ועוד מובא בשל"ה הק':

והנה לפום ריהטא יש להקשות, הלא מפורסם שם הוי"ה מדת הרחמים ושם אלקים מדת הדין, ואיך אומר שם אני יהו"ה נאמן לשלם שכר ולפרוע. אלא הענין כמו שפירשתי, שהעונש בשביל השכר, כי הרע הוא סבה לטוב, וזהו ענין כי יהו"ה הוא האלקים. עד כאן דברי השל"ה הק'.

ולפי הנ"ל יובן על נכון החילוק בין שני הפסוקים, בין "זה ספר" ובין "ואהבת לרעך". שב"זה ספר" מוזכר שם אלקים. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיּוֹם בְּרָא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. והיינו נאמן להיפרע ממי שמבזה את המלך ואינו עושה טוב לזולתו.

ובואהבת לרעך מוזכר שם הוי"ה, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אני ה'. והוא של רחמים והיינו אני ה' נאמן לשלם שכר. שנאמן הוא בעל מלאכתך ליתן לך שכר מושלם על עבודתך על מידותיך, ולהיות נכנע גם בפני זולתך. ובודאי שעבודת "זה ספר" היא עבודה מיראה, הנה "ואהבת לרעך" היא עבודה מאהבה. ועל כך מעיר אוה"ח הק': וכבר נתבארו הדברים במקומות אחרים (סוטה לא) כי העושה מיראה שכרו לאלף דור והעושה מאהבה שכרו כפול, לאַלְפַּיִם. ועוד ממשיך האוה"ח הק':

והנה מן הנמנע שישיג המשיג בחינת האהבה עד שתקדים לו בחינת היראה בסוד (תהלים קיח) זה השער לה', [כלומר שהיראה היא שער לאהבת ה' צדיקים יבואו בו].

ובאוה"ח הק' (שם) גם מלאך זה ידוע הוא כי הוא בחינת המשפט ולא ישא עון כאומרו לא ישא לפשעכם, ואומרו כי שמי בקרבו (שמות כג,כא') השכילו בדבר הזה כי באמצעות חטא האדם יסובב פרידת אלוף [אלופו של עולם] מקרבו.

ועוד פירש רש"י כי לא ישא לפשעכם. שאינו מלומד בכך, שהוא מן הכת שאין חוטאין.

וצריך ביאור, וכי יש מלאכים שכן חוטאים והרי אמרו אין יצר הרע למלאכים שנאמר באברהם (וירא) סעדו לִבְּכֶם, ב' אחת ולא נאמר לבבכם, ללמד שאין יצר הרע למלאכים. אלא הביאור בזה הוא שיש מלאכים שמדייקים מאד בשליחותם ואינם חוטאים למטרה, כלומר אינם מחטיאים את מטרת שליחותם אפילו כמלוא נימא.

שהרי מצינו במלאכים שבאו לבקר את אברהם ומהם הלכו להציל את לוט מן ההפיכה, שהחטיאו מטרת בואם, וגילו רזי עולם את תכנית הקב"ה להפוך את סדום בטרם עת ועוד החטיאו שאמרו ללוט הופכים אנחנו,