הפטרה

מאורעות התקופה- כבר בהיות יעקב ועשיו בבטן אימם נאמר לרבקה "שני לאומים ממעייך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ", וכשבירך יעקב את עשיו אמר לו "והיה כאשר תריד (כשיעברו ישראל על התורה) ופרקת עולו מעל צווארך". לאחר מכן רצה עשיו להרוג את יעקב, ויעקב הכין עצמו למלחמה עמו, וכן נלחם במשך לילה שלם עם שרו של עשיו, וכן עשיו שלח את אליפז להרוג את יעקב. מעשה אבות סימן לבנים, ובמשך הדורות בני אדום בכלל ובני עמלק בפרט היו אויבים לישראל, נלחמו עמהם כשיצאו ממצרים, לא נתנו להם לעבור בגבולם אלא יצאו לקראתם בעם כבד וביד חזקה, וכן בימי השופטים היו מראשי הלוחמים בישראל, דוד המלך כבשם והם העלו לו מס, אולם בימי יהושפט מרדו והצטרפו לעמון ומואב במלחמתם בישראל, וכן נאמר בתהילים "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, אהלי אדום וישמעלים מואב והגרים". בפרשה מוזכר שיעקב אמר לעשיו "ילך נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי וכו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", ופירש רש"י: אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך, ואימתי ילך בימי המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו", וכפי שמתנבא עובדיה בהפטרה זו "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשיו".

עובדיה הנביא היה ממונה על בית אחאב מלך ישראל והיה ירא את ד' מנעוריו (מלכים א' י"ח), ואמרו חז"ל (סנהדרין ל"ט:) 'חזון עבדיהו כה אמר ד' אלהים לאדום וגו', מאי שנא עובדיה לאדום, אמר רבי יצחק אמר הקב"ה יבוא עובדיהו הדר בין שני רשעים (אחאב ואיזבל) ולא למד ממעשיהם, וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים (יצחק ורבקה) ולא למד ממעשיהם. אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר, עובדיה גר אדומי היה, והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא'.

ההפטרה- עובדיה התנבא על אדום שבגלל שהוא נלחם בישראל ולא עזר להם, לעתיד לבוא גמולו ישוב בראשו, וישראל ישמידום לגמרי.

הפטרה זו עוסקת במפלת בית עשיו, מעין הפרשה העוסקת ביעקב ועשיו.