הלאוין והעשין ששייכים למצות הלוואה
הלאוין והעשין ששייכים למצות הלוואה
כתיב "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו' ", יש כאן ב' לאוין שלא להמנע מלהלוות לנצרך, מחמת יראת שמיטת החוב בשמיטה, וא"כ ודאי יגדל חטאו של מי שנמנע מלהלוות בלא חשש לשמיטת החוב.
אם נמנע מלהלוות מחמת שחבירו לא הטיב עמו עובר על לא תקום, ואם מיטיב עמו אך אומר לו איני כמוך עובר על לא תטור, (ואם מחמת שנאתו מפרסם עליו שהוא אינו נאמן, מלבד איסור נקימה ונטירה עובר גם על לשון הרע, שהוא יורד בזה לחייו ממש), אלא ילווהו בלב שלם, ויתבונן שכל ענייני העולם הם הבל והבאי ואין כדאי לנקום ולנטור עליהם.
אם מבקש ההלוואה מסכן ע"י אי נתינת ההלואה עובר על "לא תעמוד על דם רעך" שהוא איסור להתרשל בהצלת חבירו מסכנת מות. ובמכילתא שהובאה בספר המצוות להרמב"ם מבואר שבכלל איסור זה גם להמנע מלהציל את חבירו מהפסד, ואיסור זה שייך גם בעשיר.
הנמנע מלהלוות עובר על "והלכת בדרכיו" זה כולל ללכת במידותיו של הקב"ה שהם כולם רק לטוב, כגון להיות רחום וחנון וכיוצא בזה בשאר מידות טובות.
ועובר ג"כ על "והודעת להם את הדרך ילכו בה", ואמרו חז"ל שהדרך זה גמילות חסדים, שהיא הדרך שדרך בה אברהם אבינו שהיה דבוק במידת החסד, ומצוה זו כוללת כל ענייני החסד שיש בין איש לרעהו בגופו ובממונו.
וכי ימוך אחיך ומטה ידו וכו' וחי אחיך עמך, שהיא מצוה להחזיק ביד אחינו שמך, ולתת לו מתנה או הלואה או לעשות עמו שותפות או להמציא לו מלאכה, כדי שיתחזק ולא יפול ויצטרך לבריות.
